כרטיס אשראי (באנגלית: Credit card) הוא כרטיס חיוב שמאפשר לשלם בלי מזומן. הלקוח מבצע את הקנייה ברוב המקרים ונחויב בסכום במועד מאוחר יותר.
הרעיון של תשלום לא במזומן הופיע כבר בסוף המאה ה-19. בתחילת המאה ה-20 השתמשו ב"מטבעות גבייה" ובצלחות מתכתיות עם מספר חשבון. בשנות ה-50 הונפקו הכרטיסים לשימוש כללי, כמו דיינרס קלאב (1950). ב-1958 הושק BankAmericard, שהתפתח מאוחר יותר לוויזה. מסטרצ'ארג' הוקם בעשור הבא והפך למסטרקארד. ב-1973 מיחשוב של ויזה קיצר את זמן העסקה באופן משמעותי.
כרטיסי אשראי הם כרטיסי פלסטיק עם פס מגנטי ולעתים שבב. על הכרטיס כתוב מספר הכרטיס ותאריך פקיעה. הספרות הביטחוניות בגב הכרטיס נקראות CVV (שלוש או ארבע ספרות). בעסקאות מקוונות משתמשים גם בפרוטוקול 3-D Secure, שהוא שכבת הגנה נוספת לביצוע תשלומים ברשת.
אפשר לשלם מרחוק בטלפון או באינטרנט על ידי מתן פרטי הכרטיס. עסקאות כאלה מסוכנות יותר ולכן לעתים יגררו עמלת סליקה גבוהה יותר.
כשלקוח משלם, חברת האשראי מעבירה את הכסף לספק לפי הסכמות הסליקה. הלקוח משלם לחברת האשראי או לפי מועד החיוב שנקבע. עסקים יכולים לקבל זיכויים גמישים בתמורה לתשלום נוסף.
כרטיס אשראי חוסך צורך לשאת מזומנים. הוא עוזר לעקוב אחרי הוצאות ומקל על החזרת תשלום במקרה של בעיה. לבתי עסק הוא מפחית סיכוני המחאה ושוד ומפשט גבייה. הכרטיס מאפשר רכישה בטלפון ובאינטרנט. בנוסף יש כרטיסים עם הטבות כמו ביטוח נסיעות, הנחות או "קאשבק" (החזר מזומן בחלק מהרכישות).
השימוש בכרטיס יכול לגרום לאנשים להוציא יותר. לעתים יש הפרדה פסיכולוגית בין הקנייה והתשלום. לכן אנשים מוצאים עצמם מופתעים מחיוב גבוה בסוף החודש.
כרטיסים חשופים להונאה. חוק בישראל מגן על הלקוח במקרה של גניבה מהרגע שנמסרה הודעה על כך. חברות האשראי מפתחות כלים לזיהוי הונאות, כמו בדיקת דפוסי הרכישה של הלקוח.
חברות האשראי גובות עמלות מבתי העסק ומהלקוחות. רווחיהן מגיעים מהעמלות ומהריביות על אשראי מתגלגל.
המותגים הראשונים כוללים דיינרס קלאב, אמריקן אקספרס, ויזה ומאסטרצ'ארג' (מאוחר יותר מסטרקארד). מותגים נוספים הם דיסקבר ו-JCB היפני.
השימוש בכרטיסים מוסדר בחוק שירותי תשלום (2019). לפי סקר 2013, כ-84% ממשקי הבית בישראל החזיקו לפחות כרטיס אחד. בישראל פועלות חברות מנפיקות מובילות כמו ישראכרט, כ.א.ל ומקס.
כרטיס אשראי הוא כרטיס פלסטיק שמשתמשים בו במקום מזומן. הלקוח קונה עכשיו ומשלם כסף מאוחר יותר.
לפני הרבה שנים השתמשו בצלחות מתכתיות עם מספר חשבון. שנים אחרי זה הופיעו הכרטיסים הראשונים לשימוש רחב.
על הכרטיס יש מספר ותאריך פקיעה. בגב הכרטיס יש מספר ביטחון שנקרא CVV (שלוש או ארבע ספרות). חלק מהכרטיסים יש שבב קטן לאבטחה. לקנות באינטרנט אפשר בעזרת פרטי הכרטיס, אבל זה מסוכן יותר ולכן יש שכבות הגנה נוספות.
הכרטיס חסכוני לנשיאה, עוזר לראות מה קונים, ומקל על קניות בטלפון ובאינטרנט. יש כרטיסים שנותנים הטבות כמו ביטוח נסיעות או החזר כספי על קניות.
קל להוציא יותר כשמשתמשים בכרטיס. יש גם אנשים שמנסים לגנוב פרטים ולעשות הונאות. לכן צריך לשמור על הכרטיס ולא למסור פרטים לאנשים לא מוכרים.
בין המותגים המוכרים: דיינרס, אמריקן אקספרס, ויזה ומסטרקארד. בישראל חוק שקובע את כללי השימוש בכרטיסים. רוב המשפחות בארץ יש להן כרטיס אחד לפחות.
תגובות גולשים