כריסטינה (Kristina; 28 בדצמבר 1626, 19 באפריל 1689) הייתה מלכת שוודיה מ-1632 עד 1654. תוארה המלא כלל שמות של דוכסויות ונחלות רבות בפינלנד ובאזור הים הבלטי. היא הייתה בתו החוקית היחידה של גוסטב השני אדולף ומריה אלאונורה. בהיותה בת שש ירשה את הכס לאחר מות אביה בקרב ליצן, ובגיל 18 החלה למלוך בפועל.
כריסטינה נולדה בטירת שלושת הכתרים בסטוקהולם ב-1626. בלידתה נוצרה בלבול קצר כי חשבו שנולד בן. אביה דאג שתקבל חינוך דומה לזה של בנים. אמה סבלה מבעיות נפשיות, והמצב בבית המלוכה היה מורכב אחרי מות גוסטב אדולף ב-1632. בגיל צעיר הועברה כריסטינה לטיפול של קרובי משפחה ואז לאנשים שמונו לה כאמהות אומנות.
כתר שוודיה היה בידי בית ואסה. סכסוכים על זכויות ירושה השאירו את כריסטינה כיורשת החוקית היחידה. למרות זאת, בהכתרתה תוארה רשמית כ"המלך" על פי המסורת הפוליטית של התקופה.
ב-6 בנובמבר 1632, בהיותה בת חמש, הוכרזה כריסטינה למלכה. ב-1634 נקבע בחוקה שמלכה צריכה מועצה מלכותית. חינוכה היה אינטנסיבי. מורהה לימד אותה דת, פילוסופיה ולטינית. היא למדה שמונה שפות נוספות, בין היתר גרמנית, צרפתית ואיטלקית. כריסטינה אהבה לימוד ואמנות. היא אספה ספרים, כתבי יד ויצירות אמנות רבות.
כריסטינה הזמינה למלוכה מלומדים ואומנים. היא התעניינה בדת, פילוסופיה, ומתמטיקה. היא גם חקרה אלכימיה (ניסיונות לשנות חומרים ולגלות תרכובות) וקראה טקסטים שנויים במחלוקת. למלוכה הגיעו פילוסופים וסופרים חשובים. היא עודדה תיאטרון ומוזיקה בחצרה.
רנה דקארט הגיע לסטוקהולם ב-1649 בעקבות הזמנה שלה. הוא חי שם זמן קצר, כתב חלק מכתביו והחל ללמד. יחסיהם לא היו חלקים. דקארט חלה ומת בנובמבר 1650 ברומא, וסביב מותו צצו השערות שונות.
כריסטינה דחתה את הרעיון להינשא וילד יורש. כבר בילדותה חשקה ברעיונות על רווקות. ב-1649 הודיעה שהיא לא מתעתדת להינשא וביקשה שבן דודה קרל גוסטב יורש את הכתר. המשא ומתן בנושא נמשך עד לכתירתה הרשמית ב-1650.
כריסטינה תמכה בחופש מחשבה דתי ובלימוד חופשי. מורתה קידם רפורמות חינוכיות שנדחו על ידי הלותרנים. בשנות ה-50 של המאה ה-17 נמשכה שיחותיה עם ישועים וכמרים קתוליים, והן השפיעו עליה.
התנהגותה השסעית והבזבוזים שלה גרמו לאי־שביעות רצון. ב-5 ביוני 1654 ויתרה על הכתר לטובת בן דודה, קרל גוסטב, וקיבלה קצבה ואחוזות כפרישה. בטקס הויתור הוצאו ממנה סימני המלכות באופן טקסי.
לאחר הויתור עזבה את שוודיה לבדה ולבושה בבגדי גבר כדי לעבור מדינות צרות לבטיחות. היא לקחה איתה חלק גדול מספריה ויצירות האמנות, אך השאירה כמה אוספים מאוכלסים. מסעה הובל בדרכים רבות לאנטוורפן ואז לאיטליה.
בדרכה לאיטליה הכריזה כריסטינה על המרת דתה לקתוליות (מעבר לנצרות הקתולית) בנוכחות ראשי בית המלוכה והכמורה. היא נתקבלה ברומא בחגיגות בארוק גדולות. הוותיקן תמך בתחילה בבואה כסמל לקונטרה-רפורמציה (תנועת הכנסייה הקתולית נגד הרפורמציה הפרוטסטנטית).
ברומא התגוררה כריסטינה בארמון פארנזה ושם פתחה אקדמיה לדיונים, הופעות ומוזיקה. היא קראה והזמינה אמנים ואנשי רוח מכל אירופה.
ביקרה בפריז ובערים איטלקיות. שוחחה עם מדינאים כמאזארן והציעו לה תארים ותפקידים שונים. ניסיונותיה להשיג עמדות פוליטיות ולשפר את מצבה הכלכלי לא תמיד צלחו.
סטייה חשובה בחייה התרחשו סביב פרשה בחצרה שבה מישהו מקירביה הוצא להורג לאחר שהואשם בבגידה. האירוע עורר שערוריות וביקורת על מהלכיה.
לאחר תקופות قصيرة בשוודיה ובמסעי אירופה, חזרה כריסטינה לרטוריקה של רומא. היא המשיכה לתמוך באומנים ולהפעיל אקדמיות ותיאטראות. ב-1671 ייסדה תיאטרון ציבורי ברומא.
כריסטינה שבתה לשוודיה כמה פעמים. המרת דתה הקשתה על שהותה שם, כי הכנסייה הלותרנית לא אישרה טקסים קתוליים שניסתה לערוך.
בשנותיה המאוחרות חזרה לרומא וקיבלה יחס מעורב מהאפיפיורים. היא המשיכה להגן על אמנים ועל קבוצות שונות, ובין היתר פרסמה הצהרה שהגנה על יהודי רומא מפני רדיפות.
בפברואר 1689 הידרדרה בריאותה. היא סבלה ממחלה סופנית וסיפרה לאפיפיור על בקשת מחילה. נפטרה ב-19 באפריל 1689.
כריסטינה רצתה קבורה פשוטה בפנתאון, אך הוותיקן קבע אחרת. גופתה הוצגה בארמון ריאריו ולאחר מכן נקברה בבזיליקת פטרוס הקדוש, במערת הקבורה של האפיפיורים, כבוד נדיר לנשים.
כריסטינה נודעה כאישה משכילה, עצמאית ואף מרדנית. היא אהבה אמנות, תיאטרון ומוזיקה. חייה היו מלאים החלטות יוצאות דופן.
תיאורים עולמיים תיארו אותה לפעמים כ"גברית" בהליכותיה, בלבושה ובאופני התנהגותה. היא לבשה לעיתים בגדי גבר והעדיפה תלבושות לא שגרתיות. לעתים דיווחו שגם מראה גופה הוערך כא-רגיל או הוגזם בדיווחים עיתונאיים.
שאלת מיניותה ומגדרה עוררה ספקולציות מאז חייה. יש מכתבים ותיאורים שמצביעים על קשרים רגשיים עם נשים, אך מקורות שונים נתנו פרשנויות שונות. בדיקות של שרידי גופה לא הוכיחו חד־משמעית מצב רפואי מסוים. חוקרים מודרניים מצביעים על אפשרויות שונות, אך אין מסקנה סופית אחת.
חייו וצורתה של כריסטינה שימשו השראה לרומנים, מחזות, אופרות וסרטים רבים במאות הבאות. סגנונה המיוחד וסיפוריה עדיין מעוררים עניין.
כריסטינה נולדה ב-28 בדצמבר 1626. אביה היה גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה. כשהייתה בת שש היא הפכה למלכת שוודיה.
היא גדלה בטירה בסטוקהולם. האב רצה שתלמד כמו נערים. אמה לא הרגישה טוב נפשית, ולכן טיפול בילדותה היה מורכב.
כריסטינה שלטה משנת 1632 עד 1654. היא אהבה ספרים, ציורים ופסלים. למדה שפות רבות ולימודים היו חשובים לה.
היא הזמינה לביתה תלמידים וחוקרים. אנשים ידועים באו ללמוד ולשוחח איתה על ידע ומדע. היא עודדה תיאטרון ומוזיקה בארמון שלה.
הפילוסוף רנה דקארט ביקר אצל כריסטינה. הוא נתן שיעורים ועבד על כתביו. הוא מת זמן קצר לאחר מכן ברומא.
כריסטינה החליטה שאינה רוצה להתחתן. היא ויתרה על הכתר בשנת 1654 ונתנה אותו לבן דודה קרל גוסטב.
אחרי הוויתור היא עזבה לשאר אירופה והתגוררה ברומא. ברומא היא המירה את דתה לקתולית (דת אחרת מהלותרנית). היא התקבלה בחגיגות גדולות והפכה לפטרונית של אמנות.
כריסטינה ארחה אמנים ושחקנים. היא פתחה אקדמיה וניהלה הופעות מוזיקה ותיאטרון. היא גם ייסדה תיאטרון ציבורי.
חייה עוררו מחלוקות. אירוע קשה בחצרה גרם לביקורת רחבה. למרות זאת היא המשיכה לתמוך באומנות ובמדע.
כריסטינה חלתה ומתה ב-19 באפריל 1689. היא נקברה בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן. זהו כבוד גדול שלא ניתן לרבות מהנשים.
= מי הייתה?
כריסטינה הייתה אישה חכמה שאהבה ללמוד. היא לקחה החלטות חריפות ושברה מנהגים של התקופה. בחייה ובלבושה היא הייתה יוצאת דופן, ולכן אנשים רבים זכרו אותה.
תגובות גולשים