כשרות

כשרות היא מערכת כללים ביהדות שקובעת מה מותר לאכול ואיך להכשיר מזון. המילה כשר פירושה 'מתאים' או 'עשוי כראוי'. המקורות העיקריים הם בתורה (שמות, ויקרא, דברים) וההלכה (תלמוד ודברי חכמים) שנותנים פירושים ופרטים מעשיים.


יש כללים ברורים לגבי חיות ודגים. חלק מהחיות מותרות לאכילה וחלק אסורות, לפי הקריטריונים שבתורה. מוצרי חלב וביצים מותרים רק אם באו מבעל חיים כשר. שחיטה כשרה היא תנאי לאכילת רוב הבהמות והעופות. דגים מותרים מיד לאחר מותם אם יש להם סנפירים וקשקשים.


גם חלקי החיה עשויים להיות אסורים. חיה שנפגעה קשה או שמתה מטריפה נחשבת טרפה ואסורה.


אסור לערבב בשר וחלב באכילה, בבישול ובהנאה. לפי המסורת ההלכתית נלמד האיסור מ״לא תבשל גדי בחלב אמו״. במטבחים שומרי כשרות יש כלים נפרדים לבשר ולחלב ולעתים גם כיורים נפרדים.


לצמחים יש גם חוקים: תרומות ומעשרות (הפרשת חלק מהיבול), חלה (חלק מבצק הלחם שנותנים לכהן בעבר), ערלה (איסור הנאה מפירות שלוש השנים הראשונות אחרי שתילת העץ) ושמיטה (שנה אחת בכל שבע שנים שבה נאסר לעבד את האדמה). יש גם דאגה לחרקים בפירות וירקות, כי חרקים אסורים.


כלי בישול נחשבים כשר רק אם לא בושל בהם מאכל אסור או הוכשרו. כלי שהיה בבעלותו של גוי צריך הטבלה (הטבלה היא טקס הכשרה) לפני שימוש לפי ההלכה.


יש הלכות שמרחיקות שימוש במזון שהוכן על ידי גוי, וכמו כן כללי הסמכה והשתתפות ההכנה משפיעים על המותר והאסור. כדי לוודא כשרות מוצרים ומסעדות מקבלים השגחה (פיקוח) מצד גופים שונים.


בישראל קיימת מערכת חוקים שמסדירה חלק מהנושא, כמו איסורי גידול חזיר ותקנות יבוא בשר המחייבות לעתים תעודת כשרות מהרבנות הראשית. הרבנות הראשית מנפיקה תעודות כשרות ומשגיחה על יצרנים. יש גם גופי כשרות פרטיים (בד"צים) שמקובלים בחלק מהציבור והם נחשבים מהודרים יותר.


חוק איסור הונאה בכשרות מגדיר מי רשאי להנפיק תעודת כשרות. מאז תיקון בשנת 2022 נפתח השוק לתחרות ואפשר לגופים פרטיים לקבל רישיונות. שינוי זה יצר מתחים בין הרבנות לגופי כשרות פרטיים, ובמקומות מסוימים גם החלטות ובג"צים שניסו להבהיר מה מותר ומה אסור בפרסום כשרות.


קיימים גופים פרטיים שמעניקים השגחה נרחבת על מוצרים, במיוחד בשר. חלק מהציבור החרדי סומך יותר על השגחה פרטית מסוג זה. לעתים יש מחלוקות על מידת ההקפדה ועל היחסים הכלכליים בין משגיחים למפעלים.


בעולם קיימים ארגוני כשרות גדולים (למשל OU ו-OK בארצות הברית) שנותנים השגחות גלובליות. מדינות שונות אף מחקוקות חוקים לפיקוח על מידע כשרות לצרכנים.

כשרות אומרת מה מותר לאכול ביהדות. המילה משמעותה "מתאים". כתובים כללים בתורה ובספרים של חכמים.


יש חיות שמותרות לאכול וחיות שלא. כדי לאכול בשר צריך שחיטה כשרה. דגים שמות קשות וקשקשים מותר לאכול.


אסור לערבב בשר וחלב. זה אומר לא לבשל ולא לאכול יחד.


פירות ולחם חייבים לעיתים בתרומות ומעשרות. חלה היא חתיכה מהבצק שמפרישים. ערלה פירושו שלא אוכלים פירות שלושת השנים הראשונות אחרי נטיעת העץ. פעם בשבע שנים יש שמיטה, אז חקלאות נחה.


חרקים בפירות וירקות אסורים. לכן בודקים פירות וירקות ומנפים קמח.


כלים צריכות להיות נקיים ולא בושל בהן אוכל אסור. לפעמים צריך להטביל כלי חדש.


יש גופים שמפקחים על מזון ומעניקים תעודה. בישראל הרבנות הראשית נותנת תעודות. גם יש גופי כשרות פרטיים שמקפידים חזק יותר.


בחוק שונו כללים כדי לאפשר יותר גופים לתת כשרות. זה עורר דיונים בין הגופים השונים.