כתב הייראטי

כתב הייראטי (ביוונית: ἱερατικά) הוא אחת משלוש צורות הכתב של השפה המצרית הקדומה.
הכתב הראשון היה הכתב ההירוגליפי, שנקרא גם "כתב החרטומים", שהיה ציורי ואיטי לכתיבה.
כדי לכתוב מהר יותר פותח כתב מחובר, הייראטי.
השם הייראטי מגיע מהמילה היוונית הייראטיקוס, שפירושה "של כהן", כי בשלב מסוים השתמשו בו בעיקר לכתבי קודש.
הכתב הדמוטי שימש לטקסטים החילוניים והיומיומיים.

מבנה התווים דומה להירוגליפים, אבל הם פושטו כדי לאפשר כתיבה מהירה עם מברשת או קנה ודיו על פפירוס.
לעתים קשה לזהות את הצורות המקוריות של התווים, אך מכיוון שהמודלים היו מוכרים, הם לא סטו מהם הרבה.
השיטה שונה מההירוגליפית בעיקר בפשטות ובמהירות הכתיבה.

הייראטי שימש לכתיבת מכתבים, קטלוגים, צווים רשמיים וגם טקסטים ספרותיים ודתיים.
בבתי הספר הוא נלמד מוקדם יותר מההירוגליפי והיה בשימוש רחב בחיי היומיום.
במשרדים הוחלף הכתב בדמוטי במאה השביעית לפנה"ס, אך נשאר בשימוש לכתבי קודש.
הטקסטים ההייראטיים האחרונים מקורם בסוף המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה.

כתב הייראטי הוא צורה מצורפת של הכתב המצרי העתיק.
קודם לכן השתמשו בכתב ההירוגליפי, שהוא כתב ציורי.
הייראטי פותח כדי לכתוב מהר יותר בעט או קנה על פפירוס.
שמו מגיע מהמילה היוונית שמשמעותה "של כהן".
עוד כתב נקרא דמוטי; הוא שימש לכתיבה יומיומית.

הייראטי שימש למכתבים, רשימות וטקסטים דתיים.
במשרדים החליפו אותו בדמוטי במאה השביעית לפני הספירה.
למרות זאת המשיכו להשתמש בו לכתבי קודש עד סוף המאה הראשונה או תחילת המאה השנייה לספירה.