כתב יד (העתק)

כתב יד הוא העתק של יצירה שנכתב ביד. לפני המצאת הדפוס, כתיבה ידנית שימשה להכפלת ספרים. גם אחרי הדפוס המשיכו לכתוב כתבי יד, בגלל חוסר דפוס במקומות מרוחקים, עלויות גבוהות, סיבות דתיות או רדיפות.

כשהמטרה היא לשחזר נוסח מקורי של ספר עתיק, כתבי היד הם המקור החשוב ביותר. ככל שכתב היד קדום יותר, הנוסח שבו נחשב ליותר אמין. אוטוגרף, כתב היד של המחבר עצמו, הוא הכי מהימן. שיבושים מופיעים לעיתים בגלל מהירות כתיבה; סופר מהיר עלול להשמיט או לטעות בקריאה. יש גם תיקונים מכוונים, כמו עדכוני דקדוק שהוכנסו מאות שנים אחרי החיבור. לכן מעדיפים כתבי יד שעברו פחות העתקות.

חוקרים מפרידים בין כתבי יד טובים לבין כתבי יד משובשים או מוגהים, ומשתמשים בכתבי יד טובים כ"עדי נוסח", עדויות לנוסח המקורי. לפעמים קטעים לא ניתנים לשחזור כי כתב היד ניזוק ממזג האוויר או ממכרסמים. הרב יוסף קאפח מציין דוגמה לכתב יד שנאכל בקצוותיו על ידי עכברים.

חלק גדול מהחיבורים היהודיים נכתבו מאות שנים לפני הדפוס, ולכן נאמדים לפי כתבי היד שהועברו בקהילות. הכתבים העבריים המוקדמים ביותר הם מגילות מדבר יהודה, רובם מהמאה השנייה לפני הספירה. כתבים מאוחרים יותר מקושרים למרד בר כוכבא, במאה השנייה לספירה.

מרבית כתבי היד שברשותנו נכתבו בימי הביניים, ולכן הם מאוחרים יחסית. ספר התורה נכתב עד היום ביד על קלף, כמגילה, בלי ניקוד וטעמים. נוסח המקרא עם ניקוד וטעמים נכתב בקודקסים (ספרים תפוסים בדפים) החל מן המאות השביעית, השמינית.

בין כתבי היד המפורסמים: כתר ארם צובא, שמיוחס לאהרון בן אשר והרמב"ם סמך עליו; כתב יד לנינגרד, שהוא הכתב היד השלם העתיק ביותר של התנ"ך; כתב יד קהיר של הנביאים; וכן כתב יד ששון. במשנה חשוב כתב יד קאופמן. כתב היד השלם היחיד לתלמוד הוא מינכן 95, ויש כתבים חלקיים קדומים ומדויקים יותר. לתלמוד הירושלמי יש כתב יד שלם יחיד, ליידן. כתבי יד רבים נמצאו בגניזת קהיר, והם מסייעים לחקר הספרות והלשון.

כתבים מאוירים כוללים תמונות לצד הטקסט. אחד העתיקים הוא כתב יד וינה של תרגום השבעים לספר בראשית. חוקרים דנים אם זה היה "ספר תמונות" עם טקסט שאינו מדויק או כתב יד ששמר גם את הטקסט והוסיף איורים. הגדת ראשי הציפורים היא דוגמה מפורסמת נוספת.

מעט כתבי יד יווניים ורומיים ששרדו מלפני המאה השמינית. הישנים כוללים פפירוסים ממצרים, כתבים שנמצאו תחת אפר בהרקולנאום ורשימה על קיר לזכר אפיקורוס. פרופסור בצלאל בר כוכבא מצביע על המעבר ממגילה לקודקס ומפפירוס לקלף כסיבה להעדר כתבים עתיקים. הוא גם משער שהמעבר קשור להופעת כתבי היד העבריים, למרות שהקלף שימש אצל יהודים כבר קודם.

כתב יד הוא עותק של ספר שנכתב ביד. לפני הדפוס כל הספרים הוכפלו בכתיבה ידנית. גם אחרי הדפוס כתבו אנשים ספרים ביד מסיבות שונות.

כדי לדעת מה היה הטקסט המקורי של ספר עתיק, מסתכלים בכתבי יד ישנים. כתב יד של המחבר עצמו קוראים אוטוגרף. הוא בדרך כלל הכי מהימן. לפעמים יש טעויות כי הכותב כתב מהר. לפעמים עשו תיקונים מאוחרים, וזה מקשה על הבנה מה היה המקור.

הכתבים הכי ישנים בעברית הם מגילות מדבר יהודה. הן מהמאה השנייה לפני הספירה. יש עוד כתבים מתקופת מרד בר כוכבא. רוב הכתבים שברשותנו נכתבו בימי הביניים. ספר התורה עדיין נכתב ביד על קלף כמגילה, בלי ניקוד. נוסח עם ניקוד הוכנס מאוחר יותר בקודקסים.

יש כתבי יד חשובים כמו כתר ארם צובא וכתב יד לנינגרד. כתבי יד רבים נמצאו בגניזת קהיר. הם עוזרים לחוקרים ללמוד את ההיסטוריה והלשון.

כתבי יד מאוירים מכילים תמונות. כתב יד וינה של תרגום השבעים לספר בראשית הוא דוגמה מוקדמת. חוקרים לא מסכימים אם הוא היה ספר תמונות פשוט או כתב שדאג לשמור גם על הטקסט.

מעט כתבי יד יווניים ורומיים ישנים נמצאו מלפני המאה השמינית. נמצאו פפירוסים במצרים וכתבים תחת אפר בהרקולנאום. חוקרים חושבים שהמעבר ממגילה לקודקס ומפפירוס לקלף גרם לכך שפחות כתבים ישנים נשמרו.