לאו דזה (בסינית: 老子, מילולית "מאסטר זקן") נחשב לאבי הדאואיזם ומגדולי הפילוסופים הסינים.
לא ידוע הרבה על חייו, ולעתים אפילו מוטל בספק אם חי בכלל. לפי המסורת נולד בכפר קו במחוז חנאן, בתקופת האביב והסתיו של סין העתיקה (מאה השישית לפנה"ס בקירוב). שמו המקורי היה לי אר (李耳). מסופר שהוא עבד כספרן בחצר הקיסר ושימש יועץ.
יש אגדה על פגישה בינו ובין קונפוציוס. לפי הסיפור, לאו דזה עזב כדי לחפש שקט בהרים. שומר גבול בשם יִין שִׂי עצר אותו וביקש ללמוד ממנו. אז כתב לאו דזה את עיקר תורתו בתוך מחברת, לפני שעזב שוב ואבדו עקבותיו. אומנות מציגה אותו לעיתים כשהוא רוכב על תאו.
הדאו דה ג'ינג הוא ספר שמיוחס ללאו דזה. שמו משמעו "הדרך" ו"הסגולה" (דרך = דָאו, סגולה = דֶה). הספר מחולק ל־81 קטעים קצרים, שמציגים את הרעיונות הדאואיסטיים.
העקרונות המרכזיים הם פשטות, מתינות והרמוניה עם הסביבה. הספר מדגיש שיחס נכון לשלטון ולאנשים הוא לפעול באמצעות התערבות מינימלית. משמעות כמה קטעים קשה לפרש, וכך יש פירושים שונים. משפט מפורסם מתוך הספר אומנם קצר: "עשה באפס מעשה והכל מעצמו ייעשה", כלומר לפעמים עדיף לא לכפות משהו, אלא לתת לדבר לקרות באופן טבעי.
תורתו של לאו דזה השפיעה עמוקות על התרבויות הסיניות והאסיאה המזרחית. הדאואיזם (תורת הדאו) הפך לאחת משלוש מערכות האמונה הגדולות בסין.
לאו דזה (השם בסינית: 老子) הוא דמות חשובה בסין העתיקה.
לא יודעים הרבה על חייו. לפי סיפורים הוא נולד בכפר בשם קו. שמו היה לי אר. הוא עבד כספרן בחצר המלך. יש סיפור על פגישה בינו ובין קונפוציוס, חכם אחר.
אחרי זה הוא יצא אל ההרים. שומר גבול בשם יִין שִׂי עצר אותו. השומר ביקש ללמוד ממנו. לאו דזה כתב עבורו מחברת ובה כ־חמשת אלפים סימנים סיניים. סימנים סיניים הם אותיות בכתב הסיני.
בסוף לאו דזה עזב, ושמו נעלם. אומנים מציירים אותו לפעמים כשהוא רוכב על תאו.
הספר שכתב נקרא "דאו דה ג'ינג". זה כולל 81 קטעים קצרים. הספר מדבר על חיים פשוטים. הוא אומר להיות צנועים, לא להגזים, ולחיות בהרמוניה עם הטבע. רעיון מרכזי הוא: לפעמים עדיף לא להתערב הרבה, ואז הדברים מסתדרים לבד.
המשלים והרעיונות שלו השפיעו הרבה על סין ועל מדינות בסביבה.
תגובות גולשים