לאטיום

לאטיום (לטיום, Latium) הוא חבל ארץ היסטורי במרכז איטליה. רובו חופף למחוז לאציו המודרני, שכולל את רומא. השם מגיע מהשבטים הלטיניים, תושבי האזור בעת העתיקה. לפי המיתולוגיה, סיפורי-עם רומיים, הוא נקרא על שם המלך לאטינוס.
בשיאו השתרע לאטיום בין נהרות הטיבר והאניו בצפון, הרי האפנינים במזרח, הרי טארקינה בדרום והים הטירני במערב. לפני הגעת העמים ההודו-אירופאיים חיו באזור כנראה הליגורים או הסיקולים.
האוכלוסייה הלטינית התיישבה תחילה לאורך עמק הטיבר. בצפונה של לאטיום שכנו האטרוסקים. ממזרח ישבו שבטים אומברו-סאבלים, ובדרום ישבו הוולסקים.
במאה ה-7 לפנה"ס התקיימו בכ־47 קהילות כפריות ברית מדינית-דתית שנקראה הברית הלטינית. פירושה: קבוצה של יישובים ששיתפו פולחן וכללים. הנהגתה הייתה כנראה בעיר אלבה לונגה.
רומא התחזקה בהדרגה באזור. טולוס הוסטיליוס תקף וכבש את אלבה לונגה, והנהגת הברית עברה לרומא. הברית שמרה על עצמאות חלקית עד פירוקה ב־338 לפנה"ס.
מאז 338 לפנה"ס הפכה לאטיום לחלק מהמדינה הרומית. בתקופת אוגוסטוס הפך האזור למחוז מינהלי באיטליה בשם "לאטיום וקמפניה" (Latium et Campania).

לאטיום או לטיום הוא אזור במרכז איטליה. שם האזור קשור לשבטים הלטיניים. האזור כולל את רומא של היום.
יש שם נהרות, הרים וים. בעבר חיו שם אנשים בשם ליגורים או סיקולים. אחרי כן הגיעו לשם שבטים אחרים והלכו לחיות ליד נהר הטיבר.
בלאטיום היו כ־47 כפרים שיצרו ברית. ברית היא קבוצה שעובדת ביחד ושומרת על פולחן משותף. העיר אלבה לונגה הנהיגה את הברית.
רומא התחזקה וכשהיא גדלה, אלבה לונגה הפסיקה להיות מרכזית. ב־338 לפני הספירה הפכה לאטיום חלק מרומא. אחר כך, בזמן אוגוסטוס, האזור היה מחוז רומאי שנקרא "לאטיום וקמפניה".