לואי ברנדייס

לואי דמביץ ברנדייס (13.11.1856, 5.10.1941) היה משפטן יהודי-אמריקאי והיהודי הראשון שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. בתחילת דרכו התנגד לציונות, אך עד 1910 הפך לציוני ונמנה על הנהגת ארגון ציוני אמריקה.

ברנדייס נולד בלואיוויל, קנטקי, למשפחה יהודית ממוצא פראגי. חלק מילדותו עבר בדרזדן. דודו, לואי נפתלי דמביץ, השפיע עליו והניע אותו ללמוד משפטים. ברנדייס הצטיין בהרווארד, סיים בגיל 20 והפך במהירות לפרקליט מצליח בלואיוויל ואז בבוסטון. ב-1891 נישא לאליס גולדמארק, ולהם שתי בנות.

כעורך דין התבלט בהגנת צרכנים ופועלים. סייע למנוע מונופולים והיה בורר בשביתות. ב-1908 זכה לפרסום בתיק מילר נ' אורגון, כאשר הציג ראיות מדעיות שהראו ששעות עבודה ארוכות פוגעות בנשים. שימוש זה בידע ממדעי החברה יצר את מה שכונה "Brandeis brief", צורת טיעון חדשה בבית המשפט.

כשופט המשיך לתמוך בחקיקה חברתית ובזכויות הפרט. הוא התנגד לניצול כוח של תאגידים וקיבל את הכינוי "פרקליט העם". יחד עם השופט אוליבר ונדל הולמס דגל בכך שאי אפשר להגביל חופש הביטוי אלא במקרה של סכנה ברורה ומיידית. כבר ב-1890 כתב על הזכות לפרטיות, הזכות שלא יכנסו לחיי האדם בלי רשותו, והעמיד אל מול טכנולוגיות חדירה פרטיות כמו ציתות טלפוני אזהרות חדשות.

ב-1913 כתב סדרת מאמרים על הגבלת כוחם של בנקים. אחד הציטוטים המפורסמים שלו אמר שה"אור השמש הוא טוב חומר חיטוי", כלומר שקיפות ציבורית מפחיתה שחיתות. ב-1914 פרסם ספר על כסף של אחרים ושימוש הבנקים בו.

בשנות ה-30 נמנה עם קבוצה של שופטים שתמכה בצעדי הניו דיל של רוזוולט. התנגשות בין שופטים שמרו על זכויות כלכליות לבין התומכים בשינויים חברתיים התמקמה סביבו. וילסון מינה אותו לבית המשפט ב-1916, הסנאט אישר את המינוי, וברנדייס נכנס לתפקיד ב-5 ביוני 1916. פרש ב-13 בפברואר 1939 בגיל 83 ונפטר ב-1941. פסקי דינו והשקפותיו משפיעים עד היום.

ב-1905 סירב לזהות יהודית-אמריקנית מודגשת, אך עד 1910 הפך לציוני נלהב. ב-1914 נבחר ליו"ר הוועד הפועל הציוני בארצות-הברית. הוא טען שזכותם של היהודים למדינה קשורה לשוויוןם האזרחי. בקשריו עם הנשיא וילסון השפיע על תמיכת ארה"ב בהצהרת בלפור. ב-1919 ביקר בארץ ישראל. ב-1920 נוצרו מחלוקות בינו לבין חיים ויצמן על האופן שבו יש לבנות את הכלכלה בארץ, ולכן הוא פרש מהנהגה רשמית, אך המשיך לתמוך בתנועה ולתרום לה. ב-1937 לחץ על רוזוולט שלא לתמוך בתוכנית שהגבילה את חלק היהודים בארץ ל-20%.

השפעתו על המשפט האמריקני והעולמי ניכרת בפסקי דין ובמושגים משפטיים שממשיכים להצטט.

לואי דמביץ ברנדייס (1856, 1941) היה משפטן חשוב. משפטן, אדם שעוסק בחוק. הוא היה היהודי הראשון שישב בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בית המשפט הכי גבוה בארצות הברית.

ברנדייס נולד בקנטקי. דודו עזר לו ללמוד משפטים. הוא למד בהרווארד והיה תלמיד מצטיין. בצעירותו עבד כעורך דין בבוסטון.

ברנדייס עזר לצרכנים ולעובדים. הוא עמד נגד חברות גדולות שרצו לשלוט בשוק. בתיק חשוב ב-1908 הראה ששעות עבודה ארוכות פוגעות בנשים. עורכי דין החלו להשתמש במחקרים כדי להוכיח טיעונים. זה נקרא "Brandeis brief", מסמך משפטי עם נתונים ומחקרים.

כשופט דאג לפרטיות. פרטיות, הזכות שאף אחד לא יכנס לחייך בלי רשות. הוא גם אמר שלא נכון להגביל דיבור, אלא כשיש סכנה מידית. הוא התנגד להאזנות סתר לטלפונים.

ברנדייס כתב על כך ששקיפות טובה. הוא אמר שאור השמש הוא טוב חומר חיטוי. זה אומר שכשדברים גלויים לכולם, קשה יותר לעשות עוולות.

ברנדייס היה ציוני. ציוני, מי שתומך ברעיון של מדינה יהודית. בשנת 1914 היה ראש הוועד הציוני בארצות-הברית. בביקורו בארץ ב-1919 פגש אנשים שעבדו לבנות את המקום. הוא גם סיים את עבודתו בבית המשפט ב-1939 ומת בשנת 1941.