לואיג'י בוקריני (Luigi Boccherini; 19 בפברואר 1743, 28 במאי 1805) היה מלחין וצ'לן איטלקי מהתקופה הקלאסית.
בוקריני נולד בלוקה למשפחה של אמנים. כבר בילדותו התבלט בכישרון לנגינה בצ'לו (כלי קשת גדול ועמוק, נמוך מהכינור). בגיל שלוש־עשרה למד אצל המאסטרו די קפלה של סאן פייטרו, והופיע גם בחצר בווינה עם אביו. ב-1764 ביקר במילאנו ולמד אצל ג'ובאני בטיסטה סמרטיני. חזר ללוקה כדי לנגן בתזמורת התיאטרון והקים רביעיית מיתרים (הרכב של ארבעה כלי קשת).
בשנים הבאות יצא למסע הופעות באירופה עם הרביעייה. בפריז (1767) קיבל קבלת פנים טובה והוציא לאור כמה יצירות. ב-1769 הוזמן לספרד על ידי שגריר ספרד בפריז. שם עבד כמלחין בחצר המלוכה הספרדית, ואחר כך שירת גם את נסיך פרוסיה וילהלם. אחרי מותו של הנסיך חזר לספרד. בשנת 1800 ארגן קונצרטים וכתב יצירות עבור לוסיאן בונפרטה, אחיו של נפוליאון. למרות שהיו לו הצלחות מסחריות, מת במדריד בשנת 1805 עני וחולה בשחפת (מחלת ריאות).
בוקריני היה צ'לן וירטואוז והלחין קונצ'רטי לצ'לו (קונצ'רטו הוא יצירה המדגישה סולן מול תזמורת). כתב גם יצירות רבות לגיטרה הספרדית. בין יצירותיו המוכרות מופיעה ה"נסיגה ממדריד", חמישיית גיטרות בדו מז'ור. בחמישיות וביצירות אחרות נהג לצרף שני צ'לי ולעיתים קונטרבס. חיבר גם שמינייה בסול מז'ור, רביעייה בסול מז'ור ועוד יצירות קאמריות, וכן כ-18 סימפוניות. בין הסימפוניות בולטות אלה ברה מינור (נקראת גם "ביתו של השטן") ובלה מז'ור.
השפעותיו כללו את האלגנטיות האיטלקית, את רוח ה"הסער והפרץ" (סגנון רגשי שנפוץ בווינה) ואת המוזיקה והמחולות האנדלוסיים. שילוב ההשפעות יצר סגנון אישי ומקורי, משפיע על דורות הבאים. בוקריני גם כתב מינואטים (ריקוד ומבנה מוזיקלי קלאסי).
מפרצון באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של לואיג'י בוקריני.
לואיג'י בוקריני (1743, 1805) היה מלחין ונגן צ'לו מאיטליה.
נולד בלוקה במשפחה מוזיקלית. למד לנגן בצ'לו (כלי קשת גדול שאפשר לנגן עליו ישוב). בגיל צעיר נסע להופיע בערים כמו מילאנו, וינה ופריז. ב-1769 הוזמן לספרד והפך למלחין בחצר המלוכה שם. בסוף חייו התגורר במדריד ונפטר בשנת 1805 ממחלה שנקראת שחפת (מחלה של הריאות).
בוקריני היה מצוין בנגינה על הצ'לו ולכן כתב קונצ'רטים לצ'לו (קטעים שמבליטים את הסולן). הוא כתב גם הרבה שירים לכלי גיטרה ספרדית. אחת היצירות המפורסמות שלו נקראת "הנסיגה ממדריד" והיא כתובה לחמישיית גיטרות (חמישה נגנים). הוא כתב גם רביעיות, שמיניות וכ־18 סימפוניות. המוזיקה שלו משלבת סגנון איטלקי עם נופי ומקצבים ספרדיים.
מפרצון באנטארקטיקה נקרא על שמו של בוקריני.
תגובות גולשים