לוחמה רומית

רומא נוסדה באמצע המאה ה־8 לפנה"ס והתקיימה עד אמצע המאה ה־5 לספירה. את תולדותיה נהוג לחלק לרומא המלוכנית, הרפובליקה והרומא הקיסרית. (הערה: התיאור כאן מתייחס לאירועים עד המאה ה־2 לספירה.)

בהתחלה הצבא הרומי דמה לצבאות האטרוסקים והיוונים. המערך האופייני היה פלנקס, שורה צפופה של חיילים. בהדרגה התפתחו שינויים טקטיים וטכנולוגיים שנולדו מהם הלגיון, יחידה צבאית רומאית מאורגנת.
הלגיון הוצב בשלוש שורות בזיגזג, כך ששורות אחוריות מילאו פערים קדמיים. הפרשים עמם היו בעיקר באגפים ותפקידם משני. הטקטיקה הרומית כללה המתנה להסתערות האויב, השלכת כידונים שנקראו פילום (כידונים שנזרקים) ואז התקפה ברגל. הלגיון היה גמיש ויכול היה להילחם גם בשטחים קשים כמו יערות או הרי־קרקע.

הלגיון הורכב משלושה קווים: הסטאטי, חיילים צעירים עם חניתות ארוכות; הפרינקיפי, חיילים בוגרים עם חניתות רגילות; הטריארי, הוותיקים והמנוסים. לצד הרגלים היו כנפי פרשים ולוחמי־קל בשם ולטיס (חיילים קלי־חימוש ומהירים), שהוצבו לפני החי"ר הכבד.

הקרב נפתח לעתים על־ידי הולטיס, שהתגרו באויב וירהו קליעים. הסטאטי תקפו ראשונים. אם הסטאטי לא עמדו, הם נסוגו דרך הפרינקיפי, והפרינקיפי קיבלו את מקומם. אם גם הם ניצחו על ידי הטריארי, הטריארי עלו למתקפה. שיטה זו אפשרה להחליף שורות ולרענן את החיילים. לאחר ניצחון, הולטיס והפרשים רדפו אחרי האויב המובס.

הרומאים נוהגו לערוך מרדף אחרי קרב, ולעתים לפעול בענישה קשה נגד מרידות. לדוגמה, במרד הגדול ביהודה נרשמו אבדות כבדות וחלק מהתושבים הוגלו. גם בקרב השלישי נגד קרתגו העיר הושמדה כמעט לגמרי.
ברוב המלחמות רומא שלחה גייסות גדולים מאוד; לעתים גייסה מאות אלפי חיילים. במלחמה הפונית השנייה הוגשו לדו"ח כוחות בהיקפים של מאות אלפי לוחמים.
בתקופת הרפובליקה והשושלת היוליו‑קלאודית היו הכוחות מפוזרים במעגל רחב סביב איטליה, עם יחידות ניידות שנעו במהירות. מדינות חסות שימשו קו הגנה חיצוני של האימפריה, ותמיכה דיפלומטית וצבאית שמרה על נאמנותן.
מאז שנת 69 לספירה ועד אמצע המאה ה־3 השתנה המערך: הכוחות נשארו בגבולות והפכו פחות גמישים. נבנו חומות וביצורים, כמו חומת אדריאנוס באנגליה. עם הזמן דגש הרומניזציה וההגנה על האזרחים גרמו לצבא להתחלק ליחידות מקומיות, ולירידה במסעות הכיבוש הגדולים.

רומא התחילה באמצע המאה ה־8 לפנה"ס והתקיימה הרבה זמן. את התקופות מחלקים למלוכה, רפובליקה וקיסרות. (התיאור כאן עד המאה ה־2 לספירה.)

בהתחלה הרומאים לחמו ב"פלנקס", שורות צפופות של חיילים. אחר כך הם יצרו את ה"לגיון", יחידת חיילים גדולה. הלגיון עמד בשלוש שורות, והפרשים עמדו בצדדים. לפני ההתקפה הרומאים השליכו כידונים שנקראו פילום, כידונים שהשליכו.
הלגיון יכל להילחם גם ביער ובמקום קשה.

הלגיון חויב בשלושה קווים: הסטאטי, צעירים עם חניתות ארוכות; הפרינקיפי, חיילים בוגרים; הטריארי, החיילים הוותיקים והמנוסים. היו גם פרשים ולוחמים קלים שנקראו ולטיס, מהירים וקלים.

הולטיס פתחו והקלו על האויב. הסטאטי תקפו ראשונים. אם הם נסוגו, הפרינקיפי עלו. אם הם לא יכלו, הטריארי נכנסו לקרב. אחרי ניצחון הפרשים והולטיס רדפו אחרי האויב.

הרומאים לעתים רדפו אחרי היריבים אחרי הקרב. לפעמים היו מעשים קשים אחרי מרידות, ותושבים רבים נפגעו או הוגלו. רומא גייסה צבאות מאוד גדולים במלחמות. מאוחר יותר הרומאים בנו חומות, כמו חומת אדריאנוס, ושמרו על השטחים במקום לכבוש עוד.