לוי אשכול

לֵוִי אשכול נולד ב-1895 בעיירה באימפריה הרוסית ועלה לארץ ב-1914. הוא היה ממקימי ההגנה, מהמבארים של ההתיישבות הצעירה, וממייסדי חברת המים "מקורות". פעילותו הציבורית כללה תפקידים בהסתדרות, בסוכנות היהודית ובמוסדות ההתיישבות.

בצעירותו למד בגימנסיה בווילנה והצטרף לתנועות נוער ציוניות. בארץ עבד בחקלאות ובהתיישבות והיה בין מייסדי קיבוץ דגניה ב'. תקופת מלחמת העולם הראשונה והמאורעות שלאחריה העמיקה את מעורבותו בארגון העבודה ובארגונים הקהילתיים.

אשכול השתתף בהקמת ישובים ובארגון ההסתדרות החקלאית. הוא קידם רעיונות של הקמת יישובים חדשים ושיתוף פעולה חקלאי כחלק מתוכנית התיישבות רחבה.

בשנות ה-20 וה-30 היה פעיל בדיונים הציוניים ובוועידות בין-לאומיות. עסק בגיוס כספים, בסיוע לעלייה מגרמניה ובפיתוח פרויקטים חקלאיים. ב-1937 ייסד את חברת "מקורות" לטיפול במי שתייה והשקיה.

כחלק ממקורות תכנן אשכול פרויקטים של אספקת מים, ובשנים שלאחר מכן המפעלים האלה הניחו יסוד למוביל הארצי, פרויקט לאספקת מים לכל המדינה. מיזם זה השפיע ישירות על פיתוח הנגב ועל הצמיחה החקלאית.

אשכול היה חבר במפקדת ההגנה ובוועדות הכספים והרכש. עם הקמת המדינה נבחר כמנכ"ל משרד הביטחון, שם טיפל ברכש ובהקמת התשתית הצבאית ובתעשייה צבאית ראשונית.

לאחר 1948 ניהל את מחלקת ההתיישבות של הסוכנות במשך שנים רבות. הוא יזם הקמת מעברות (מחנות מעבר למעברי עלייה) ועיירות פיתוח, וכינס כ-371 יישובים חקלאיים לקליטת העלייה.

ב-1952 מונה לשר האוצר ושימש בתפקיד כ-11 שנים. הוא הנהיג מדיניות פיתוח רחבה שהעדיפה הון ציבורי להשקעה בתשתיות וקליטת עלייה. בתקופתו הוקם בנק ישראל, הונהגה הלירה הישראלית והובל משבר ופיחות מטבע ב-1962 כדי לייצב את המשק.

ב-1963 ירש את דוד בן-גוריון והיה ראש הממשלה השלישי של ישראל. הוא המשיך במדיניות פיתוח וחתר לאחדות פוליטית. ב-1964 נחנך המוביל הארצי, אחד מפעליו המרכזיים.

בשלהי מאי 1967 החריף המשבר עם מצרים וסוריה, וישראל נכנסה ל"תקופת המתנה" עד לפרוץ מלחמת ששת הימים. בתקופה זו התגלעו לחצים פנימיים כבדים על אשכול לקבל החלטות צבאיות. לבסוף הוא העביר את תיק הביטחון למשה דיין, וממשלת האחדות יצאה למלחמה. המלחמה נוהלה בעיקר בידי הפיקוד הצבאי ומסתיימת בניצחון ישראל וכיבוש שטחים נרחבים.

לאחר המלחמה תמך אשכול במגעים דיפלומטיים וביישום החלטת מועצת הביטחון 242, שקרא להכרה וביטחון בתמורה לנסיגה משטחים מסוימים. הוא קידם גם שיחות חשאיות עם מנהיגים ערביים.

אשכול הנהיג את השינוי הפוליטי שיצר את איחוד מפא"י עם אחדות העבודה, וכך נוצרה מפלגת העבודה הישראלית. הוא הוביל הקמת המערך כמסגרת רחבה לשמאל-מרכז.

אשכול סבל ממחלת לב. ב-26 בפברואר 1969 נפטר במהלך כהונתו כראש ממשלה. נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

אשכול נישא שלוש פעמים והיו לו ארבע בנות. חיי המשפחה והקשרים האישיים חזרו ונדונו בציבור, אך פעולותיו הציבוריות היו העיקר במורשתו.

דמותו נתפשה לעיתים כסבלנית והססתית, אך גם כמנהיג שהשקיע בפיתוח התשתיות והצבא. בשנים מאוחרות יותר חודשה ההערכה לתרומתו. נקראו על שמו ערים, שכונות ומוסדות, והוא הונצח בדרכים שונות.

לוי אשכול נולד ב-1895 ועלה לארץ ב-1914. הוא היה ראש ממשלת ישראל מ-1963 עד 1969.

כשהגיע לארץ עבד בחקלאות ולמד על בניין יישובים. הוא הצטרף לתנועות נוער ציוניות.

אשכול עזר להקים ישובים וקיבוצים. הוא רצה שאנשים יוכלו לעבוד בארץ בפרנסה.

הוא הקים את חברת "מקורות". זו חברה שאחראית להביא מים למדינה. אשכול קידם גם את המוביל הארצי, צינורות מים ארוכים שמהם מקבלים מים כמה אזורים.

אשכול עזר לארגן את ההגנה של היישוב היהודי. אחר כך סייע להקים את צה"ל ולרכוש ציוד לחיילים.

לאחר הקמת המדינה הקים מקומות לניוד עולים בזמן הקליטה. הוא דאג לעזרה לאנשים שעזבו מדינות אחרות ובאו לכאן.

הוא היה שר האוצר שנים רבות. תפקידו היה לנהל את כספי המדינה ולעזור לכלכלה לצמוח.

כראש ממשלה בזמן משבר גדול ב-1967, הייתה מלחמה קצרה שנקראת מלחמת ששת הימים. ישראל ניצחה והשתלטה על שטחים. אשכול נפטר ב-1969.

יש מקומות ופרויקטים שקראו על שמו, כמו שכונות, אגמים ושמות מוסדות.