לוף ארץ ישראלי (Arum palaestinum) הוא גאופיט, צמח שמאוחסן חלקו התת־קרקעי כפקעת. הוא מבני משפחת הלופיים. בסוג לוף יש כ־12 מינים באזור הים התיכון והאירנוטורני, וארבעה מהם גדלים בארץ: לוף מנומר, לוף ארץ ישראלי, לוף ירוק ולוף מארך. בארץ הוא נפוץ בעיקר בהר יהודה ובסביבתו.
גובה הצמח 10, 25 סנטימטר. לתפרחת שלו מראה קטיפתי ובורדו, קרוב לצבע חציל. התפרחת (מקטע הפריחה) פועלת כמלכודת לחרקים שמאביקים את הצמח. בחלק התחתון של התפרחת יש פרחים נקביים, למעלה פרחים זכריים, ובאמצע עמוד התפרחת זיפים ארוכים. הפריחה נמשכת יממה אחת, מבוקר עד בוקר, והיא מתרחשת בחודש מרץ.
הצמח מפריש ריח חזק של פרי תוסס. הריח מושך זבובי תסיסה, שבגללם הצמח מצמיח מבנה חלקי שגורם לחרקים להיתפס. לאחר שהפרחים הזכריים משירים אבקה על החרקים, ייבשו דפנות הלכד כדי לאפשר לחרקים לצאת לצמח פתוח אחר ולהעביר את האבקה אל הפרחים הנקביים.
אחרי ההפריה השחלות מתמלאות ונהיות אדומות. הפרי מכיל מספר זרעים בצבע חום עם קליפה קשה. הזרעים מופצים על ידי ציפורים.
הלוף רעיל. הרעל נמצא גם בפקעת וגם בעלים, וגורם להקאות וצריבה. בפקעת יש חומר חזק נוסף בשם אוקסלאט הסידן, גבישים שמגרה את הרקמות. בעבר השתמשו בפקעות גם לגרירת הפלה. אכילה של חלקים חיים עלולה לגרום לנפיחות וקושי לנשום.
ברפואה העממית השתמשו בלוף לטיפול בשיעול עם ליחה, טחורים, תולעים בבטן ועצירות בדרכי השתן. במשנה מוזכר הלוף כגידול תרבות: אנשים אכלו לפעמים את העלים או את הפקעת.
מזון: הלוף מכיל עמילן רב, חומר פחמימתי המאחסן אנרגיה. בגלל העמילן יש לו ערך תזונתי, והוא נאכל אחרי קלייה או בישול ממושך להריסת הרעל. בעבר השימוש בפקעות ירד עם כניסת תפוחי האדמה לאזור.
הצמח מופיע גם באמנות עתיקה: בכרנך במצרים נמצא תבליט שמציג את הלוף כשלל ממסעות תחותמס השלישי בכנען.
תכונה מעניינת: העמילן בלוף תורם ליכולת יוצאת דופן של הצמח להעלות את הטמפרטורה שלו מעל לטמפרטורת הסביבה (תופעה הנקראת תרגום חום בצמחים).
לוף ארץ ישראלי הוא צמח ממשפחת הלופים. גאופיט הוא צמח ששומר את חלקו התחתון כפקעת, שורש גדול.
הצמח קצר, 10, 25 סנטימטרים. לתפרחת שלו צבע בורדו, כמו חציל. התפרחת מושכת זבובים בריח שלה. הזבובים נכנסים ונלכדים קצת, וככה הצמח מקבל אבקה ומייצר פירות.
הפריחה נמשכת יום אחד בלבד, בדרך כלל במרץ. אחרי ההפריה נוצר פרי אדום עם כמה זרעים. ציפורים עוזרות לפזר את הזרעים.
הלוף רעיל. רעיל אומר שהוא עלול לגרום לצריבה וכאבי בטן אם אוכלים אותו חי. העם למד להכין אותו בבישול ארוך או קלייה כדי להשמיד את הרעל.
בזמנים עתיקים אנשים ידעו את הלוף. במצרים העתיקה יש תבליט שמראה את הצמח. במשנה גם כתוב שאנשים אכלו אותו.
עוד עובדה מעניינת: בלוף יש הרבה עמילן. עמילן הוא חומר שנותן אנרגיה לצמח ולבני אדם. העמילן עוזר לצמח לחמם קצת את עצמו יותר מאשר הסביבה.
תגובות גולשים