לחם

לחם הוא מוצר מזון בסיסי ועשיר בפחמימות. זה מאפה שמתקבל מאפייה, בישול או טיגון של בצק, בדרך כלל בצק שהותפח על ידי שמרים.

הלחם נאפה בדרך כלל מקמח דגנים (כמו חיטה, שיפון, שעורה, אורז ותירס), מים או נוזלים אחרים, שמרים או מחמצת שאור, ומעט מלח. שמרים הם פטריות חד‑תאיות שמאכילות על סוכר ויוצרות גז שמנפח את הבצק. מחמצת שאור היא עיסה טבעית של קמח, מים ושמרים מהאוויר, שמשתמשים בה כבר אלפי שנים.

בתעשייה מוסיפים גם חומרים כמו ויטמין C (E300) כדי לזרז את יצירת הגלוטן ולשפר את המרקם, וכן חומרים משמרים כדי למנוע עובש. ויטמין C מתפרק בחום והלחם לא שומר אותו אחרי האפייה.

קמח חיטה מכיל בעיקר עמילן (פחמימה) וגלוטן (חלבון). גלוטן, כשהוא נקשר במים ולישה, יוצר רשת שמחזיקה את בועות הגז. הודות לרשת הזו הלחם תופח ונעשה רך. יש גם לחמי חיטה מלאה, שבהם משתמשים בכל גרעין החיטה, ולחמים שאינם מבוססי חיטה, כמו לחם אורז.

שמרים הם פטריות זעירות שמתרבות כשהן מוצאות סוכר. בתהליך התסיסה הן מפרישות פחמן דו‑חמצני, שנלכד ברשת הגלוטן ויוצר בועות שמתפיחות את הבצק. אלכוהול שנוצר בתהליך מתאדה באפייה. בתעשייה משתמשים בשמרים יבשים, ובמאפיות מסורתיות משמרים מחמצות ישנות שנשמרות שנים.

לסוגי לחם שונים יש הסברים אזוריים: זני דגן משתנים, מזג אוויר ושיטות אפייה מסורתיות משפיעות על הטעם והמרקם. ב־1961 באנגליה פותחה שיטה תעשייתית מהירה לאפייה (Chorley Wood Process) שמקצרת את הזמן.

בשנים האחרונות פותחו לחמים ללא גלוטן עבור אנשים עם צליאק (מחלה שבה הגוף לא מקבל גלוטן). לחמים כאלה מיוצרים מקמחים של שקדים, אורז, תירס וקטניות. בגלל היעדר גלוטן משתמשים בתוספים כמו קסנטן גאם כדי לשפר את המרקם.

לחם הוא מזון בסיסי והיסטורי בבתי רבים ובמסגרות דתיות. הוא מוזכר בטקסטים עתיקים ונחשב לסמל של מחיה וחסד. בקהילות רבות הלחם משולב בפולחן ובמנהגים, ולעתים מייצג גם מצוקה כלכלית. בישראל הוטבע הביטוי "לחם עבודה" כמסגרת לקריאות לשכר והגנה על הפועלים.

מחירי הלחם ותמיכתו ממשלתית יכולים להוביל למהומות. דוגמה בולטת היא מצרים ב־1977, שבהן פרצו מהומות אחרי קיצוץ תמיכה במוצרי מזון. במהלך האביב הערבי עליית מחירי חיטה גרמה אף היא למתחים, והסיסמה המפורסמת הייתה "לחם, חירות, צדק חברתי". במילה הערבית עייש יש גם משמעות של לחם וגם של חיים.

הלחם תופס מקום מרכזי במסורת היהודית. יש ברכות מיוחדות סביב אכילתו, כמו ברכת המוציא ולבסוף ברכת המזון. בתלמוד ובמנהגים מופיעות מצוות רבות הקשורות לגידול הדגן ולהכנת הלחם, למשל השארת לקט ושכחה לעניים, הפרשת מעשרות והפרשת חלה מהבצק. בפסח אוסרים לאכול לחם חמץ.

לחם הוא מזון בסיסי שאנשים אוכלים הרבה. הוא נעשה מבצק שמאפיה אופים.

בצק הלחם מכיל קמח (קמח הוא קמח מגרגירי דגן, שהם זרעים שאוכלים), מים, שמרים ומעט מלח. שמרים הם יצורים זעירים שאוכלים סוכר ויוצרים גז. הגז עושה את הבצק נפוח.

יש גם מחמצת שאור. זו עיסה ישנה שמכינים מקמח ומים. החלה שמותפחת במחמצת תופחת לאט יותר.

הקמח מכיל עמילן. עמילן הוא סוג של פחמימה שנותנת אנרגיה. בקמח יש גם גלוטן. גלוטן הוא חלבון שמאפשר לבצק להיות גמיש ולעמוד בצורתו.

במקומות שונים עושים לחמים שונים. יש לחמים מקמח חיטה, ויש לחמים ללא חיטה. לחם ללא גלוטן עושים מקמחים כמו אורז או שקדים.

לחם חשוב במסורת וברחבי העולם. לפעמים נותנים לחם באירועים מיוחדים. בישראל ישנם ביטויים כמו "לחם עבודה" שמדברים על זכויות לעובדים.

לפעמים יוקר המחיה ולחם יגרמו לאנשים להיראות ברחובות. במצרים היו מחאות ב־1977 כשמחירי הלחם השתנו. במאבקים של האביב הערבי השתמשו בסיסמה "לחם, חירות, צדק חברתי".

בלחם יש משמעות דתית. אוכלים ברכה לפני ואחרי. בפסח לא אוכלים לחם חמץ. מפרישים חלה מדגן בזמן ההכנה.