ליזוזים

ליזוזים (lysozyme) הוא אנזים המצוי בנוזלי גוף, ברקמות ובתאים שונים. אנזים הוא חלבון שמזרז תגובות כימיות; כאן הוא ממס חיידקים על ידי פירוק דופן התא שלהם.

הליזוזים התגלה ב־1921 על ידי אלכסנדר פלמינג. הוא שם טיפה של ריר האף על צלוחית עם מצע גידול חיידקים. סביב הטיפה לא גדלו חיידקים, ולכן פלמינג הסיק שיש חומר ממס בריר. הוא קרא לחומר "ליזוזים": lysis ביוונית פירושו המסה, ו־zyme מצביע על אנזים.
פלמינג מצא שליזוזים פוגע בעיקר בחיידקים שלא מזיקים לבני אדם. חיידקים מזיקים יותר, כמו סטפילוקוקים וסטרפטוקוקים, לא הושפעו ממנו. לכן התקוות להשתמש בליזוזים כתרופה לא התממשו, על אף שפלמינג העריך את חשיבותו הרבה, גם לצד גילוי הפניצילין ב־1928. המבנה התלת־ממדי של הליזוזים פוענח בשנת 1965 על ידי דייוויד פיליפס וחבריו. תחילה הופק מהדמעות; היום מפיקים אותו בעיקר מחלבון ביצת התרנגולת.

הליזוזים מורכב משרשרת פוליפפטידית של חומצות אמיניות. בליזוזים של ביצת התרנגולת יש 129 חומצות אמיניות, ומשקלו המולקולרי כ‑14,500 דלטונים. במולקולה יש בקע שמייצר אתר פעיל, אליו נקשר הסובסטרט (החומר שעליו פועל האנזים).
הליזוזים מפרק את דופן תא החיידק על ידי שבירת שרשרות סוכריות (פוליסכרידים). פירוק זה נעשה בניתוק הידרוליטי של הקשרים, כלומר שימוש במים כדי לשבור קשרים כימיים. לכן ליזוזים שייך למשפחת הגליקוזידאזות, אנזימים שמפרקים קשרים בין סוכרים בעזרת מים. ה‑pH האופטימלי לפעולתו על סובסטרטים פשוטים הוא בערך 5; בעבודה על חיידקים שלמים ה‑pH האופטימלי יכול להיות גבוה יותר.

ליזוזים הוא אנזים. אנזים זה הוא חלבון שעוזר לשבור חומרים. הוא נמצא בנוזלי גוף, בדמעות ובחלבון של ביצים.

אלכסנדר פלמינג גילה את הליזוזים ב־1921. הוא שם טיפת ריר על צלוחית. סביב הטיפה לא נראו חיידקים. לכן הבין שיש חומר שממיס חיידקים. הוא קרא לו ליזוזים. ליזו‑ פירושו פירוק.
פלמינג ראה שהליזוזים פועל על חיידקים שלא מסוכנים בדרך כלל. חיידקים מסוכנים, כמו סטפילוקוק וסטרפטוקוק, לא נעלמו ממנו. אחרי כן מבנה החלבון פוענח ב־1965. היום מפיקים ליזוזים בעיקר מביצים.

הליזוזים בנוי משרשרת של חומצות אמינו. בביצה יש 129 חומצות אמינו בחלבון זה. הליזוזים חותך את הקיר של החיידק. הקיר הזה הוא דופן התא, והוא מורכב משרשראות סוכר. הליזוזים חותך את השרשראות האלה בעזרת מים. כך החיידק נחלש.