לימונצ'לו (Limoncello) הוא ליקר לימונים (משקה אלכוהולי מתוק) שמקורו בדרום איטליה, בעיקר בסורנטו ובחוף אמאלפי. הוא נפוץ גם בסיציליה ובסרדיניה.
הליקר מיוצר מהשריית גרידת לימון, בדרך כלל מזן סורנטו, באלכוהול מזוקק בעוצמות גבוהות (90, 96%). ההשריה במסגרת כלי אטום למשך כמה ימים מוציאה את שמן הקליפה, הצבע והריח לתוך האלכוהול. לאחר מכן מדללים במים ובסירופ סוכר לפי הטעם, ומתקבל מוצר עם בדרך כלל 25, 35% אלכוהול בנפח. הרבה משפחות באיטליה מכינות לימונצ'לו בבית ומגישות אותו קר מאוד אחרי הארוחה.
בקליפת הלימון קיימים שמנים אתריים (שמנים נדיפים שנותנים ריח), פלבנואידים (חומרים טבעיים שמשפיעים על הטעם והצבע) וחומרים ארומטיים נוספים. אלה מעניקים ללימונצ'לו את הטעם וסגולתו הצהובה. במחקרים גם מצאו שליקר מכיל טיפות שומן זעירות בתוך תערובת מים-אלכוהול; תופעה זו נקראת "אפקט אוזו" ומסבירה את העכירות שבמשקה. אחוז האלכוהול, טמפרטורת ההגשה וזמן המיצוי משפיעים לא רק על הטעם, אלא גם על המרקם והמראה שלו. תובנות אלה מסייעות לשפר ייצור בתעשייה ובמטבחים ביתיים.
לימונצ'לו משמש גם כמרכיב בקוקטיילים וקינוחים. טעמו החמצמץ-מתוק מתאים ל"לימונצ'לו ספריץ" וכן לעוגות גבינה, סורבה, גלידות, זיגוגים ומילויים למאפים. הפופולריות שלו מחוץ לאיטליה גדלה, ויותר אנשים מנסים להכין גרסאות ביתיות או להשתמש בלימונצ'לו בטכניקות מודרניות כמו קוקטיילים מולקולריים. בבישול יש לשים לב לכמויות האלכוהול והסוכר, כי הן משפיעות על הטעם והמרקם.
מחקרים שבדקו דגימות של ליקרים לימוניים הראו מגוון גדול בתכונות הכימיות והתחושתיות. נמצאו הבדלים בתכולת אלכוהול, בחומציות, ברמת הסוכר ובריכוז שמנים אתריים. לדוגמה, ליקרים מאזורים הרריים נוטים להכיל יותר חומצה לימונית, בעוד שרכיבים נדיפים שמעניקים ארומה חזקה יותר נפוצים בליקרים מקו החוף. גם יחס המים־אלכוהול וזמן ההשריה משפיעים על צבע ומרקם. החוקרים מדגישים את הצורך בתקנים רשמיים כדי להבטיח אחידות ואמינות בשוק, משום שהשונות גדולה בין יצרנים ומותגים.
לימונצ'לו הוא ליקר לימונים. ליקר הוא משקה אלכוהולי מתוק. זה מגיע מדרום איטליה, במיוחד מסורנטו ומחוף אמאלפי. גם בסיציליה וסרדיניה מכירים אותו.
מכינים אותו על ידי השריית קליפות לימון באלכוהול חזק לכמה ימים. האלכוהול מושך את השמן, הצבע והריח של הקליפה. אחרי ההשריה מוסיפים מים וסירופ סוכר. בדרך כלל המשקה מכיל כ־25, 35% אלכוהול. משפחות רבות באיטליה עושים אותו בבית ונהנים ממנו קר מאוד.
בלימון יש שמנים שנותנים ריח וטעם. יש גם חומרים שנותנים צבע. במשקה נוצרים חלקיקי שומן זעירים. זה גורם לו להיראות עכור. תופעה זו נקראת "אפקט אוזו". אחוז האלכוהול וטמפרטורת ההגשה משפיעים על הטעם והמראה.
לימונצ'לו מוסיפים לקוקטיילים ולקינוחים. שמים אותו בעוגות גבינה, בסורבה ובגלידות. משתמשים בו גם בזיגוגים ובמילויים של מאפים. הוא תוספת עם ניחוח לימון חזק.
יש הרבה סוגים של לימונצ'לו. הם שונים בכמות אלכוהול, בסוכר ובארומה. ההבדלים באים מהמקום בו גידלו את הלימונים ומהאופן שהכינו את הליקר. מדענים אומרים שצריך כללים ברורים כדי שהמוצרים יהיו דומים ואמינים.
תגובות גולשים