תבלין

המילה "תבלין" נגזרת מארמית. בעברית השתמשו בה בצורת רבים, אך עם הזמן היא הפכה גם לצורת יחיד.

תבלינים מגיעים ממאות משפחות צמחים שונות. משפחות בולטות הן השפתניים (נענע, בזיליקום), הסוככיים (כוסברה, כמון), המורכבים, השושניים והדגניים. חלק מהצמחים נאכלים כפי שהם, בעיקר החלקים הירוקים. אחרים מספקים זרעים, פירות, שורשים או קליפות. יש צמחים שמשתמשים בחלקים שונים שלהם, כמו חרדל, גם העלים וגם הזרעים.

התבלינים שימשו בני אדם כבר בעת העתיקה. ממצא ארכאולוגי מצפון גרמניה ודנמרק הראה שרצו להשתמש בחרדל בבישול לפני כ-5,800, 6,150 שנים. מסחר התבלינים התפתח מדרום-מזרח אסיה ומהמזרח התיכון כבר סביב 2000 לפני הספירה. הפלפל, שאף כונה "זהב שחור", היה בין התבלינים הראשונים שהובאו מרחוק, ולעיתים שימש כמטבע.

התבלינים סייעו בשימור מזון, והמצרים השתמשו בהם לחניטה. דרכי מסחר כמו דרך הבשמים חיברו אזורים רחוקים. הצורך בתבלינים היווה אחד המנועים למסעות אירופיים למזרח, ואפילו להרחבת הכרה ביבשות חדשות. עד היום נסחרים תבלינים בכמויות גדולות; זעפרן וכמהין נחשבים ליקרים במיוחד.

התבלינים מופיעים במקורות דתיים וספרותיים. במשנה ובאגדות יש אזכורים ותיאורים שונים. הם נכנסים גם לשפה היומיומית בצירופים ופתגמים.

בתרבויות שונות התבלינים נתנו השראה לביטויים מקומיים וספרות עממית. לדוגמה בעברית יש את הביטוי "חסר לו פלפל" לתיאור אדם יבש.

רוב התבלינים מכילים שמנים אתריים או תרכובות שמקנות להם ריח וטעם. דוגמאות כימיות מופיעות בטקסט: הווניל מקבל את ריחו מוונילין, והפלפל השחור טעים בזכות פיפרין. חומרים אלה משמשים גם בקוסמטיקה ובמשקאות אלכוהוליים.

לתבלינים יוחסו סגולות ריפוי כבר בעת העתיקה. אפילו במאה ה-17 נטו רופאים להאמין בתכונות ריפוי חזקות לתבלינים מסוימים. כיום ממשיכים לחקור את התרכובות הפעילות בתבלינים; לדוגמה לכורכום מיוחסים יתרונות במניעת סרטן.

תבלינים מוכרים כטריים או לאחר עיבוד כמו ייבוש, טחינה וקלייה. הם נמכרים באריזות סגורות או במשקל. חלקם משמשים לא רק בתזונה אלא גם לבשמים, לשמנים אתריים, לקרמים ולצבעים באריגה.

המילה "תבלין" הגיעה לשפה מעברית־ארמית.

תבלינים הם חלקים של צמחים שמוסיפים טעם וריח. משתמשים בפירות, זרעים, שורשים וקילופים. עשבי תיבול הם תבלינים שאוכלים את החלקים הירוקים של הצמח.

אנשים השתמשו בתבלינים לפני אלפי שנים. ממצאים הראו חרדל בבישול לפני כ-5,800, 6,150 שנים. סוחרים הביאו תבלינים מרחוק, כמו פלפל מהודו.

תבלינים מוסיפים טעם, מסייעים לשמר אוכל, ומשתמשים בהם בבשמים וצבעים. בפסוקים וסיפורים הם מוזכרים לעתים.

בתבלינים יש שמנים שמקנים ריח וטעם. לדוגמה: הווניל מקבל ריח ממולקולה שנקראת וונילין. חוקרים מוצאים שלכּורכום יש יתרונות ברפואה.