לימור לבנת

לימור לבנת (נולדה ב-22 בספטמבר 1950) היא פוליטיקאית ישראלית. היא משמשת יושבת ראש בהתנדבות וביושבת ראש דירקטוריון מוז"א, מוזיאון ארץ ישראל. בעבר כיהנה כחברת כנסת ושרה בממשלות ישראל.

לבנת היא בתם של עזריאל ושולמית לבנת וגדלה בחיפה ובהמשך ברמת גן. שירתה כמש"קית ח"ן בחיל השריון. למדה ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ועבדה כפרסומאית. הייתה פעילה בליכוד ונכנסה לכנסת ב-1992. כיהנה כחברת כנסת עד הכנסת ה-19 והשתתפה בוועדות מרכזיות לקידום מעמד האישה, חינוך, כספים וביטחון.

בין 1996 ל-1999 שימשה כשרת התקשורת. בתקופתה נמשכה פתיחת שוק התקשורת לתחרות. הוכנסו חברות נוספות לשיחות בינלאומיות, הוזלו מחירי השיחות. אושרה הכנסת מפעיל סלולרי שלישי. הובילה הכנסת טלוויזיה רב-ערוצית בלוויין (YES) וקידמה הרחבת הערוצים בכבלים. ניסתה למנוע את סגירת תחנת הרדיו "ערוץ שבע", נושא שהגיע למשפט.

ב-2001 נבחרה לשרת החינוך, ומשנת 2003 שימשה גם כשרת התרבות והספורט. היא הפסיקה תוכניות הוראה שנחשבו ככושלות, כמו "העברית כמכלול" ותוכנית חשבון באמצעות בדידים. הנהיגה תקצוב דיפרנציאלי לבתי ספר לפי מצב סוציו-אקונומי, יזמה מבחני מיצ"ב (מבחנים ארציים) ומועדי ב' לבחינות הבגרות.
לבנת הקימה ועדת דוברת לצורך רפורמה מערכתית בחינוך. עיקרי הרפורמה: סולם שכר חדש למורים, יום לימודים ארוך יותר, הגדלת שעות הוראה, דרישות מקצועיות גבוהות יותר וסמכויות מנהלים. הפיילוט הצליח חלקית, וארגון המורים יצא למאבק חריף.
בתקופתה בוצעו קיצוצים בתקציב החינוך, וחלק מהמורים פוטרו. ניסיון להחליף את המבחן הפסיכומטרי בציון המצרף נכשל בגלל חששות האוניברסיטאות.
לבנת חייבה הנפת דגל ושירת ההמנון, קידמה תוכנית של "מאה מושגים" בציונות ובדמוקרטיה, וקידמה ביקורים של קצינים בבתי ספר לשיפור הגיוס לצה"ל.

לקראת משאל הליכוד תמכה לבנת בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, אך הביעה גם ביקורת על הדרך. ב-14 בינואר 2006 התפטרה מתפקידה כשרת החינוך בעקבות עזיבת הליכוד את הקואליציה.

בהמשך קיבלה את תיק התרבות והספורט. ניהלה עימותים עם שחקנים ואמנים סביב הופעות באירועים שנחשבו פוליטיים. בתקריות ראויות לציון נכללות דרישות לסילוק שחקן מסוים מהצגה, ומאמץ להצגת זיכרון הרצח במינכן באולימפיאדת לונדון 2012. היא הקימה מועצה לאומית לספורט, קידמה העברות ישירות של כספי טוטו למועדונים ואף יזמה פרסי ספרות ילדים ונוער.
נמנעה בהצבעתה על חוק יסוד: מדינת הלאום בנובמבר 2014. בדצמבר 2014 הודיעה על פרישה מהחיים הפוליטיים.

ב-2015 מונתה בהתנדבות ליושבת ראש הקרן לרווחת נפגעי השואה. הביעה ביקורת כלפי הנהגת הליכוד ב-2019. ב-2021 עזבה את הליכוד והביעה תמיכה בגדעון סער. ב-2022 קיבלה אות פורום דבורה על פעילותה לקידום נשים.
בשנים האחרונות הייתה מעורבת בתאונת דרכים ב-2023. לפי הדיווחים ב-2025 פורסם תיעוד שבו נראית פוגעת בכלי רכב ומסתלקת; בנובמבר 2025 הורשעה בעבירות תנועה שונות. ביוני 2024 יצא ספר אוטוביוגרפי שלה.

לבנת גרושה ואם לשניים. משנת 2008 היא בזוגיות עם מיכאל ירושלמי, והם מתגוררים בתל אביב.

לימור לבנת נולדה ב-1950. היא פוליטיקאית ישראלית. היום היא יושבת ראש (המנהלת הראשית) במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל.

היא גדלה בחיפה וברמת גן. שירתה בצבא בחיל השריון. למדה באוניברסיטה ועבדה בפרסום. הייתה חברת כנסת במשך שנים רבות.

בשנים 1996, 1999 הייתה שרת התקשורת (ממונה על טלוויזיה וטלפון). היא פתחה את השוק לתחרות. המחירים לשיחות לחו"ל ירדו. נכנס מפעיל סלולרי שלישי והחלה טלוויזיה בלוויין בשם YES.

ב-2001 נבחרה לשרת החינוך. היא הסירה תוכניות שלימדו קריאה וחשבון שלא עבדו טוב. היא יזמה מבחנים למדידה בבית הספר שמו"צב (מבחנים ארציים). היא ניסתה לשפר את שכר המורים ואת ימי הלימוד. היו מחלוקות עם ארגון המורים.

היא תמכה בחלקים בתוכנית ההתנתקות בידי אריאל שרון, אך הייתה מאוכזבת בחלקים. ב-2006 התפטרה מתפקידה.

היא ניהלה את התרבות והספורט. היו ויכוחים עם שחקנים על הופעות במקומות שנויים במחלוקת. היא יזמה פרס לספרות ילדים ונוער והקימה מועצה לספורט.

ב-2015 התנדבה לראשות קרן לנפגעי השואה. ב-2022 קיבלה פרס על חיזוק מעמד הנשים. ב-2023 הייתה מעורבת בתאונת דרכים. ב-2024 יצא ספר זכרונות שלה.

היא גרושה ואם לשניים. מאז 2008 היא בחברה של מיכאל ירושלמי. הם גרים בתל אביב.