לקות שמיעה היא אובדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה. היא יכולה להיות מולדת או להופיע מאוחר יותר בגלל מחלה או תאונה.
ניתן לדרג את חומרת הלקות לפי עוצמת הקול הנדרשת לשמיעה, בדציבל (דציבל היא יחידת עוצמה קולית). ההדרגות העיקריות הן: מזערית (16, 25 דציבל), קלה (26, 40), בינונית (41, 70, כולל בינונית ובינונית-חמורה), חמורה (71, 90) ועמוקה (מעל 90). המונח "חירש" מתייחס לרוב לחולים עם לקות חמורה או עמוקה.
האוזן מחולקת לשלושה חלקים: חיצונית, תיכונה ופנימית. האוזן החיצונית קולטת את גל הקול. האוזן התיכונה מעבירה את התנודות בצורה מכנית דרך שלוש עצמות קטנות. האוזן הפנימית כוללת את השבלול (קוכליאה), צינור מלא נוזל.
תנועת הנוזל בשבלול מזיזה ממברנה שנקראת הממברנה הבזלרית. לצד הממברנה יש תאי שערה, תאים זעירים שהופכים את התנועה לאות חשמלי. אות זה עובר דרך עצב השמיעה אל המוח, שם הוא מפורש כקול.
1. גל קול נכנס לתעלת השמע וגורם לעור התוף לרעוד.
2. עצמות האוזן התיכונה (הפטיש, הסדן, הארכוף) מעבירות את הרעידות.
3. הארכוף מזיז את הנוזל בשבלול.
4. תנועת הנוזל מזיזה תאי שערה בשבלול.
5. תאי השערה מייצרים אותות חשמליים שנשלחים למוח לעיבוד.
תדרים גבוהים נקלטים בתחילת השבלול. תדרים נמוכים נקלטים בקצהו.
אם הפגיעה באוזן החיצונית או התיכונה, מדובר בליקוי הולכתי. כאן עצב השמיעה תקין, אך ההעברה המכאנית חלשה.
אם הפגיעה באוזן הפנימית או בעצב, מדובר בליקוי סנסורי-נוירלי. לעתים יש ליקוי מעורב בשתי המערכות.
בליקוי הולכתי מכשיר שמיעה יכול לתקן את הבעיה כמעט במלואה. בליקוי סנסורי-נוירלי מכשיר שמיעה נותן בדרך כלל פיצוי חלקי בלבד, וכמה צלילים עלולים להישאר קשים לשמיעה.
חירשות מרכזית היא מצב שבו הצליל מגיע למוח, אך אזורי המוח שאמורים לפרש אותו לא פועלים כראוי. זה קורה למשל אחרי שבץ או בדמנציה מסוימת.
אבחון שניתן כבר בלידה הוא בדיקת הפלט האקוסטי, שמעריכה את תקינות השבלול. כשיש חשש לירידה בשמיעה, מתחילים בבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון.
הבדיקות השמישות כוללות אודיומטריה (בדיקה של טווח השמיעה) וטיפונומטריה (בדיקה של לחץ ותפקוד האוזן התיכונה). לעתים מבצעים בדיקות גנטיות לחיפוש מוטציות, צילום CT לעצמות השמע, או MRI של המוח.
הגורמים יכולים להיות פשוטים, כמו פקק שעווה, דלקות או נוזלים בתעלת השמע. גם חבלה, חשיפה לרעש חזק, זיהומים כרוניים, גידולים שפירים, ומומים מולדים עלולים לגרום ללקות.
הגורם הגנטי אחראי לכ־50% מהמקרים. חשיפה לרעש ומחלה גם הן סיבות חשובות. עם הגיל ישנה ירידה טבעית בשמיעה, ובגיל מעל 60 לקות שמיעה קיימת אצל כשליש מהאוכלוסייה.
תרופות מסוימות, חבלות ורעש חזק עלולים לפגוע בתאי השערה של השבלול. כשתאי השערה נפגעים, המערכת לא יכולה להמיר קול לאות עצבי, ונגרם פגם זמני או קבוע בשמיעה.
בגנים נוצרים שני עותקים מכל גן, אחד מהאב ואחד מהאם. בתורשה דומיננטית מספיק עותק פגום אחד כדי להופיע הלקות.
בתורשה רצסיבית הלקות תופיע רק אם שני העותקים פגומים. כאשר ההורים נשאים של עותק רצסיבי פגום, הסיכוי להעביר שני עותקים פגומים לעובר הוא כ־25%.
ליקוי שמיעה לא תסמנתי מופיע ללא ליקויים אחרים ומהווה כ־70% מהמקרים. ליקוי תסמונתי מופיע יחד עם בעיות נוספות ומהווה כ־30% מהמקרים. קיימות מאות תסמונות המשולבות עם לקות שמיעה, לדוגמה תסמונת אשר ותסמונת פנדרד.
הגן GJB2 הוא הגורם הגנטי הנפוץ ביותר בעולם. בקרב האוכלוסייה היהודית הוא אחראי לכ־40% מהמקרים. גן נוסף שכיח באוכלוסייה מרוקאית הוא TMC1. גנים נפוצים אחרים כוללים SLC17A, GJB6 ו־MYO7A.
קיימים מכשירי שמיעה (מגברים) המתאימים לרוב דרגות הירידה. במקרים קשים של חירשות עמוקה קיים שתל שבלולי (שתל קוכליארי). שתל זה ניתן להשתלה החל מגיל שנה, ולרוב דורש אבחון רופא וליווי שיקום שפתי-שמיעתי אינטנסיבי.
בהתערבות מוקדמת ובשיקום נכון ניתן לשפר משמעותית את רכישת השפה.
טיפול תרופתי אפשרי בזיהומים. בהחמרה פתאומית של שמיעה הוכח כי הזרקת סטרואידים ישירות לאוזן התיכונה יכולה לעזור. במקרים של בעיות אוורור חוזרות יומלץ על הצבת כפתורים (צינורות אוסטכיים) או ניתוח להסרת שקדים גדולים, אם הם סיבה לדלקות.
קיימות דרכים שונות להנגיש תקשורת, כולל שפת סימנים, כתוביות, מכשירים מגברים ומערכות עזר דיגיטליות.
לקות שמיעה משפיעה על רכישת שפה ודיבור, ולעתים על הישגים בלימודים.
מחקר של 2014 מצא כי תלמידים עם ירידה עמוקה בשמיעה לעתים מסיימים תיכון עם רמת קריאה נמוכה ביחס לגילם. עם זאת, ילדים חירשים שנחשפו משלב מוקדם לשפת סימנים מהוריהם הציגו עיכוב קטן יותר ברכישת קריאה.
הממצאים לגבי יתרונות מכשירי שמיעה מול שתלים קוכליאריים משתנים עם הגיל. ילדים מושתלי שתל בגיל צעיר יכולים להציג הישגים טובים, אך לעתים הפערים בקריאה ניכרים בתקופת התיכון.
לקות שמיעה היא קושי לשמוע חלק או את כל הקולות. זה יכול להיות מהלידה או אחרי מחלה.
האוזן מחולקת לשלושה חלקים. האוזן החיצונית לוכדת את הקול.
האוזן התיכונה מעבירה את הרעידות בעזרת שלוש עצמות קטנות.
האוזן הפנימית מכילה את השבלול. השבלול הוא צינור מלא נוזל.
הנוזל זז. תאי שערה (תאים קטנים) מזהים את התנועה. הם שולחים אות למוח.
סיבות פשוטות הן פקק שעווה או דלקת. קול חזק מאוד יכול גם לפגוע.
חלק מהמקרים הם גנטיים. גנטי אומר שעובר במשפחה.
רופאים בודקים שמיעה עם בדיקות מיוחדות. יש בדיקה שנעשתה כבר בלידה.
מכשירי שמיעה מגבירים קולות. הם מתאימים לירידות קלות עד קשות.
במקרים עמוקים אפשר לשתול שתל שבלולי. שתל זה ניתן מגיל שנה.
השתל זקוק ללימוד ושיקום דיבור ארוך. כך הילד יכול ללמוד לדבר טוב יותר.
לקות שמיעה יכולה להקשות על למידה של שפה וקריאה.
ילדים חירשים שנולדו למשפחות עם שפת סימנים מצליחים ללמוד קריאה טוב יותר.
מורים והורים יכולים לעזור עם כתוביות, שפת סימנים וטיפולים מתאימים.
תגובות גולשים