לשכת הפרווה (נקראת גם לשכת בית הפרווה או בית הפרווה) הייתה לשכה בחלקה של העזרה של בית המקדש השני. העור של הבהמות שהוקרבו הובא לשם והמליחו אותו כדי לשמרו. על גג הלשכה עמד מקווה טהרה, בריכת טבילה טקסית שנועד לטהרה רוחנית, ומשם טבל הכהן הגדול (הכהן שעיצב את טקסי הקודש) ביום הכיפורים.
המשנה במסכת מידות מציינת את מיקום הלשכה בצפון. בתלמוד הבבלי יש גרסה סותרת, והפרשנים נחלקו. הרמב"ם ואחרים אימצו את גרסת התלמוד, אבל כמה כתבי יד מהימנים, כמו כתב יד קאופמן, מציגים את הנוסח 'שבצפון'. תוספות יום טוב הציע שהשיבוש נגרם כי רוב עבודת הקורבנות הייתה בצפון.
בלשכה רוכזו עורות הקורבנות. העורות מולחו (הם נשמרו בעזרת מלח) כדי שלא יתקלקלו. בערבי שבת חילקו את העורות בין הכהנים. התוספתא (טקסט תלמודי מוקדם) מתאר את החלוקה ואת מעמד ההקדשה שנעשה על ידי הבעלים.
על גג הלשכה היה מקווה טהרה ששימש גם לטבילות של הכהן הגדול. הכהן לא נכנס למקווה הזה ישירות מבית הפרווה, אלא דרך מדרגות לולייניות מתחום בית המדיחין (החדר שבו שוטפים כלי הקרבנות). הפרשנים מציעים שתי סיבות: הריח החזק שנוצר ממליחת העורות, ומניעת חשיפה עירומה של הכהן כדי לשמור על צנעתו.
מסורות שונות מסבירות את שם הלשכה. בתלמוד הבבלי מובא שמכונה נקראה על שם מכשף בשם 'פרווה'. יש דעות שהיו מכשף נוכרי שחפר מנהרה ונהרג, ויש מי שסבר שהיה זה יהודי שחזר בתשובה ותרם את המקום. דעות אחרות מסבירות שהשם קשור בעבודה על עורות (פרווה = עור שעיר), או שמכשיר טכני שנראה כ'כישוף' גרם לכינוי.
לשכה זו שימשה בעיקר לעיבוד ולשמירת עורות הקורבנות ולתמיכה בטקסי הטבילה של הכהן הגדול. על השם והפרשנות שלו נחלקו החוקרים והפרשנים לאורך הדורות.
לשכת הפרווה הייתה חדר קטן בעזרת בית המקדש השני. העורות של הבהמות שהוקרבו נשמרו שם. את העורות היו מלחים. מלח עוזר לשמור על העור.
חכמים נחלקו אם הלשכה עמדה בצפון או בדרום החצר. יש מקורות שאומרים בצפון, ואחרים סוברים שכתב יד שונה כתב אחרת.
בלשכה שמרו את העורות. בערב לפני שבת חילקו את העורות לכהנים. כך כל כהן קיבל חלק בעבודה של המקדש.
על גג הלשכה היה מקווה טהרה. מקווה טהרה הוא בריכת מים לטבילה טקסית. הכהן הגדול (הכהן המיוחד שעשה את הטקסים ביום הכיפורים) טבל שם. הוא נכנס למקווה דרך מדרגות לולייניות מהחדר הסמוך. אמרו שלא נכנס ישר מבית הפרווה בגלל הריח או כדי שלא יראו אותו בעירום.
יש סיפורים שונים על השם 'פרווה'. בתלמוד כתבו על אדם שנקרא פרווה. חלק מן החכמים אמרו שהשם קשור בעורות השרועים והעגולים (עור שעיר). אחרים חשבו שהמכשיר שבנה נראה כמו קסם ולכן קראו לשם כך.
הלשכה שימשה לשמירה ולעיבוד של עורות, ולמקום שממנו הכהן הגדול טבל לפני העבודה בקודש.
תגובות גולשים