"מאה שנים של בדידות" יצא לאור ב-1967. זהו הרומן המרכזי של גבריאל גארסיה מארקס, שהביא לו תהילה עולמית ותרם לזכייתו בפרס נובל לספרות. הרעיון התחיל ב-1965 כאשר מארקס נסע לחופשה וחזר לכתוב במשך שנה וחצי במקסיקו סיטי. משפחתו וסיפוריה של סבתו וסבו השפיעו עמוקות על הסגנון והדמויות.
העלילה עוקבת אחרי שושלת בואנדיה במשך כמאה שנה בעיירה הדמיונית מקונדו. חוסה ארקדיו בואנדיה, המייסד, וחברתו אורסולה, אשתו ובת־דודתו, מקימים את מקונדו לאחר חלום על "עיר המראות". העיירה מתמלאת באירועים יוצאי דופן, חלקם היסטוריים וחלקם על-טבעיים.
דמויות מרכזיות כמו הקולונל אאורליאנו בואנדיה משתתפות במלחמות ובמהפכות. הטבח בעובדי מטע הבננות מבוסס על אירוע היסטורי ידוע. עם הזמן מקונדו נחשפת לטכנולוגיה, מסילות רכבת וחברות זרות, אך גם לסבל ולשחיקה חברתית.
בסופו של הרומן המשפחה מצטמקת. אאורליאנו בבילוניה, הצאצא האחרון, מפענח כתבים שמלקיאדס הותיר. הכתבים חושפים שכל גורלם של בני בואנדיה היה קבוע מראש, ובדיוק כשהוא קורא את השורה האחרונה מקונדו נמחקת.
הסיפור מציג שבט רחב עם דורות רבים. בין הדמויות החשובות: חוסה ארקדיו בואנדיה המייסד, אורסולה האישה החזקה שמנהלת את הבית, הקולונל אאורליאנו בואנדיה המנהיג המהפכני, ורמדיוס היפה שמתרוממת מהמציאות.
הרבה דמויות חוזרות שמות, ודפוס זה משקף את חזרתם של דפוסי התנהגות ודיסטורציה משפחתית לאורך הדורות.
הרומן נחשב דוגמה מרכזית ל"ריאליזם קסום". זהו סגנון שבו אירועים על-טבעיים מוצגים כמשהו שגרתי. (הסבר: ריאליזם קסום = סיפור שמערב אירועים מדומיינים יחד עם מציאות יום-יומית).
מארקס שוזר מיתוס והיסטוריה. המופלא מוצג בטון רגוע, וכך הופך הבלתי־מובן לחלק מן השגרה. זה מחזק את התחושה שמקונדו מייצגת תולדות אמריקה הלטינית כולה.
נושאים עיקריים ברומן הם בדידות, מעגליות זמן, גילוי עריות (משמעות: מערכות יחסים קרובות במשפחה שעלולות ליצור בעיות), ואליטיזם, השתקפות של משפחת בואנדיה כייצוג של האליטה שנשארת מנותקת מהעם.
הבדידות חוזרת בכל הדורות, לצד אהבה, מרידות, ומלחמות. הזמן ברומן אינו תמיד ליניארי; האירועים נראים חוזרים ומשחזרת דפוסים משפחתיים.
הרומן משלב אירועים ספרותיים עם מאורעות היסטוריים כמו מלחמת אלף הימים והטבח בעובדי המטעים מ-1928. האירועים האלה עוברים סרטט מטאפורי דרך מקונדו והמשפחה.
מארקס משתמש בסמלים חוזרים: צבעי צהוב וזהב, עיר הזכוכית וחפצים של הצוענים כמטפורות לשאיפות, לתור הזהב ולתהליכים של אימפריאליזם ושינוי.
הרומן תורגם לעשרות שפות. הוא זכה לשבחים ולפרסים בינלאומיים, ונחשב ליצירת מופת של הבום הלטינו־אמריקאי, התפתחות ספרותית חשובה במאה ה-20. אף על פי שגרסיה מארקס לא הסכים להפקת סרט, נטפליקס פיתחה סדרה על הספר שהושקה בדצמבר 2024 וקיבלה תגובות חיוביות.
"מאה שנים של בדידות" יצא לאור ב-1967. הסופר גבריאל גארסיה מארקס כתב אותו אחרי השראה מסיפורי סבו וסבתו.
הסיפור קורה בעיירה מדומיינת שנקראת מקונדו. משפחת בואנדיה חיה שם במשך הרבה דורות. חוסה ארקדיו בואנדיה וחברתו אורסולה מקימים את מקונדו אחרי חלום על "עיר מראות".
במקונדו קורים דברים מוזרים וקסומים. זה לא מדעי מדויק. לפעמים אנשים נעלמים. לפעמים מופיעים דברים שלא מסבירים. זה נקרא ריאליזם קסום. (הסבר: ריאליזם קסום = כשדברים קסומים נראים רגילים בסיפור.)
המשפחה עוברת מלחמות, אהבות ועצב. באירוע גדול מתרחש טבח בעובדי המטע, שבא מתוך סכסוך בין החברה והעובדים. בהמשך כמעט כל העיירה מתרוקנת.
בסוף נשאר רק ילד אחד מן המשפחה. הוא מוצא כתבים עתיקים. כשהוא קורא את הכתבים העיירה נמחקת.
חוסה ארקדיו בואנדיה, המייסד שסקרן במים ובכוכבים.
אורסולה, האישה החזקה ששומרת על המשפחה.
אאורליאנו, לוחם וחושב שהופך לדמות חשובה.
רמדיוס היפה, נערה שכולם מתפעלים מיופייה.
בדידות, תחושה של להיות לבד, שחוזרת אצל בני המשפחה.
גילוי עריות, קשרים בתוך המשפחה שהם קרובים מידי ופוגעים בילדים. (הסבר: גילוי עריות = נישואים או יחסים בין קרובים משפחה.)
הרומן תורגם לשפות רבות וזכה לשבחים רבים. יש גם סדרת טלוויזיה בהשראתו שהושקה ב-2024.
תגובות גולשים