מאיר לוין (עיתונאי)

מאיר לוין (1905, 1981) היה סופר ועיתונאי יהודי-אמריקאי שכתב רבות על נושאים יהודיים וישראליים. בארצות הברית זכור בעיקר בזכות ספרו מ-1956 "כפייה", העוסק ברציחתו של הנער בובי פרנקס ובמקרה של לאופולד ולוב.

לוין נולד בשיקגו ולמד באוניברסיטת שיקגו. בזמן הלימודים עבד כעיתונאי בעיתון "שיקגו דיילי ניוז". ב-1924 סיקר את משפט לאופולד ולוב, שהפך לסנסציה עולמית, ולאחר מכן עבר לעיתונאות במשרה מלאה. ספרו הראשון, "עיתונאי" (1929), נשען על ניסיונו המקצועי. ספרים מוקדמים אחרים תיארו את חיי הקהילה היהודית בשיקגו.

בשנת 1927 שהה חצי שנה בארץ ישראל. שתה זמן מה בקיבוץ יגור; קיבוץ הוא קהילה חקלאית שיתופית בישראל. החוויה הביאה ליצירת הספר "יהודה" (1931), שזיכה אותו בתשומת לב בקהל היהודי באמריקה. בשנות ה-30 היה מבקר קולנוע ועורך משנה ב"אסקווייר". ב-1937 סיקר את מלחמת האזרחים בספרד.

במלחמת העולם השנייה שירת במשרד המידע של ארצות הברית (US Office of War Information) והמשיך ככתב בחזית עבור סוכנויות חדשות, ביניהן JTA. לוין היה בין העיתונאים האמריקנים הראשונים שנחשפו לשואה, פגש יהודי בפריז שהתווה בפניו את מעשי הנאצים. הוא נכנס למחנות כמו בוכנוואלד, דכאו, ברגן-בלזן וטרזין, ותיעד את גורלם של פליטי השואה. תיאורי "קיבוץ בוכנוואלד" על התארגנות השורדים בארצו שלחו הד רב בארצות הברית.

ב-1946 כתב לוין תסריט לסרט "בית אבי" על ילד פליט שואל אחרי הוריו. הסרט צולם בארץ והובל על ידי הבמאי ההולנדי-אמריקני הרברט קליין. העבודה זכתה להצלחה בקרב יהודי אמריקה. ספר בשם זה יצא בארה"ב ב-1947. לוין פרסם גם את האוטוביוגרפיה שלו, "החיפוש" (1950), וספר על פליטים, "אווה" (1959).

ב-1947 החל להפיק את הסרט "הבלתי חוקיים" (או "הבלתי לגאליים"). הסרט צולם בנתיבי ההעפלה מאירופה ומשלב עלילה בדיונית עם צילומים תיעודיים. ארבעה מסקריו, בהם לוין והצלם ברטראן הס, הפליגו בדצמבר 1947 על האונייה "לא תפחידונו" ונעצרו לאחר שבריטניה תפסה את האונייה.

בשנת 1948 נישא לוין לטרסקה טורס. לזוג נולדו שני בנים. בנו אלי, מנישואים קודמים, הוא צייר שאייר כמה מספריו. בנו גבריאל לוין הוא משורר ומתרגם.

לוין היה זה שהביא את יומנה של אנה פרנק לתודעה באמריקה באמצע שנות ה-50. הוא קרא את הספר בצרפתית, הבין את חשיבותו ודאג לתרגום ולפרסום אמריקני. לוין גם עיבד את היומן למחזה בשם "אנה פרנק". בסופו של דבר הופקו גרסאות מחזה וסרט אחרות בידי פרנסס גודריץ' ואלברט האקט, וזאת פגע בלוין אישית. בשני ספריו, "הקנאי" (1964) ו"האובססיה" (1972), טען כי נדחה בגלל עמדותיו נגד הקומוניזם (קומוניזם הוא אידיאולוגיה פוליטית) ולפעמים משום שהמחזה נתפש כ"יהודי מדי". גרסתו הועלתה בישראל ב-1966 על ידי הבמאי פיטר פריי.

ב-1956 חזר לוין אל פרשת לוב ולאופולד ופרסם את הספר "כפייה". הספר מציג את הסיפור מנקודת מבטו של עיתונאי צעיר הסוקר רצח של נער בן 14, ומגלה כי הרוצחים הם בני מחלקתו. על הספר זכה בפרס "אדגר"; פרס אדגר הוא פרס לספרי מתח. הספר עובד למחזה ב-1957 ולסרט מצליח ב-1959.

לאחר הצלחת "כפייה" חלק לוין את זמנו בין ארצות הברית לישראל. שהה בישראל הוליד ספרים נוספים, בהם "גור ואיגור" (1968), "המתנחלים" (1972) ו"קציר" (1976). ספרו האחרון, "הארכיטקט" (1982), יצא לאחר מותו ומתמקד בארכיטקט פרנק לויד רייט. לוין נפטר בירושלים ב-1981.

מאיר לוין (1905, 1981) היה סופר ועיתונאי יהודי-אמריקאי. הוא כתב על יהדות ועל ישראל.

לוין נולד בשיקגו ולמד באוניברסיטה שם. הוא עבד כעיתונאי. ב-1924 סיקר משפט מפורסם על רצח. ב-1929 יצא ספרו הראשון, "עיתונאי". ב-1927 ביקר בארץ ונשאר בקיבוץ יגור. קיבוץ הוא קהילה חקלאית שיתופית. חוויה זו עודדה אותו לכתוב את הספר "יהודה".

בזמן מלחמת העולם השנייה עבד במשרד המידע של ארצות הברית. אחרי המלחמה כתב על הפליטים והנזקים שנגרמו ליהודים. הוא ביקר במחנות ריכוז ושלח דוחות על מה שראה. השואה היא רדיפת יהודים בזמן המלחמה.

ב-1946 כתב תסריט לסרט "בית אבי". הסרט מספר על ילד פליט שמחפש את הוריו. הסרט צולם בארץ וזכה לתשומת לב.

ב-1947 עבד על הסרט "הבלתי חוקיים". הסרט צולם בספינות המעפילים. אנשי הצוות, כולל לוין, עלו לאונייה בשם "לא תפחידונו" ונעצרו אחרי שהבריטים תפסו את הספינה.

בשנת 1948 נישא לוין לטרסקה טורס. יש לו שני בנים. אחד מהם, אלי, צייר. הבן גבריאל הוא משורר ומתרגם.

לוין קרא את יומנה של אנה פרנק בצרפתית והבין שהוא חשוב. הוא דאג לתרגום ולהפצה בארצות הברית. הוא גם עיבד את היומן למחזה. לבסוף הופקו גרסאות אחרות, ולוין התחרט על כך.

ב-1956 כתב לוין את הספר "כפייה". הספר מבוסס על אותו משפט שראה כשידע. אחרי כן הפכו את הספר למחזה ולסרט.

לוין חילק את זמנו בין ארצות הברית לישראל. בשנים האחרונות כתב ספרים כמו "גור ואיגור", "המתנחלים" ו"קציר". הספר "הארכיטקט" יצא לאחר מותו. הוא נפטר בירושלים ב-1981.