מגילת המקדש

מגילת המקדש היא המגילה הארוכה במגילות מדבר יהודה; אורכה כ-8.15 מטרים. זו חיבור הלכתי, כלומר טקסט שמתמקד בהלכות, חוקים דתיים ופירושיהם. המגילה משכתב חלקים מן התורה ומסדירה הלכות על מועדים, חגים, בית המקדש, תורת המלך והניהול הציבורי.

מגילת המקדש נתגלתה בסוף ינואר או תחילת פברואר 1956, כנראה במערה 11, על ידי בדואים. היא נשמרה אצל סוחר עתיקות בשם חליל איכסנדר (כנדו), ומאוחר יותר נלקחה בידי יחידת המודיעין 504 במלחמת ששת הימים. לאחר משא ומתן סוחר זה פוצא בסכום של כ-115,000 דולר.
בפתיחת המגילה התברר שהיא מורכבת משישים ושישה טורים ואורכה הרשום הוא 8.15 מטרים. העמוד הראשון לא נתגלה, ולכן משערים שהאורך המקורי קרוב ל-9 מטר. המגילה נגללה מן הפנים החוצה בגלילה אחת, ומורכבת מ-19 יריעות גוויל דקות שנתפרו יחד.
שמו של הכתב נקבע על בסיס התוכן: בשל הדגש הגדול על מבנה וביאור בית המקדש כינה יגאל ידין את הכתב "מגילת המקדש".

המגילה נכתבה בעברית בכתב מרובע הרודיאני. היא הועתקה ברובו על ידי סופר אחד, למעט היריעה הראשונה שהוחלפה כנראה בידי סופר קדום אחר. לפי סוג הכתב ועוד סימנים אחרים, תוארך הכתיבה לתקופה ההרודיאנית; ידין הציע לתארך את החיבור למחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה, כלומר לזמן החשמונאים.
החוקרים חלוקים לגבי מחבר המגילה וזהות הקבוצה שכתבה אותה. ידין חשב שמחבר אחד מהכת של קומראן חיבר אותה סביב 150 לפנה"ס. דעה אחרת, של הלמוט שטגמן, תיארה את החיבור לתקופת עזרא ונחמיה, אך דעה זו אינה מקובלת ברוב החוקרים. יש גם טענות שהמגילה היא קדם־כיתתית.

המגילה משכתבת חלקים מן התורה (מלבד בראשית). העורך אסף וערך חוקים ממקומות שונים בתורה לפי נושאים. הוא שילב פירושים הלכתיים משלו, הוסיף משפטים וחיבר סעיפים עצמאיים, במיוחד בחלק שנקרא "תורת המלך".

מגילת המקדש שייכת לסוגה שנקראת "מקרא משוכתב", שכתוב מחדש של נוסחים תורניים. בכך אפשר להשוות בינוסחים ולראות איך העורך פתר סתירות, מה הדגיש ומה שינה. פרסום המגילה השפיע על מחקר מגילות קומראן והזיז את מוקד הדיון לנושאים הלכתיים, במקום רק להיבטים תאולוגיים.

כמה מהמהדורות החשובות: עשר שנים לאחר רכישת המגילה פרסם יגאל ידין מהדורה עברית בשלושה כרכים. מאוחר יותר פרסם נוסח אנגלי, וב-1996 הוציא אלישע קימרון מהדורה חדשה. קימרון השתמש בכל כתבי היד ושיפר קריאות והצעות שחזור לעומת ידין.

מגילת המקדש היא מגילה ארוכה שמצאו במדבר. אורכה כ-8.15 מטרים. המגילה עוסקת בחוקים דתיים. "הלכתי" פירושו: קשור לחוקים ונהגים דתיים.

המגילה נמצאה ב-1956, כנראה במערה 11, על ידי בדואים. היא נשמרה אצל סוחר בשם כנדו. במלחמת ששת הימים לקחו את המגילה ונפצה המדינה בסכום כסף.
המגילה עשויה מ-19 דפי קלף. יש בה 66 טורים. העמוד הראשון לא נמצא, לכן אולי היא הייתה קצת ארוכה יותר.

המגילה נכתבה בעברית בכתב מיוחד. נראה שסופר אחד העתיק אותה, אך היריעה הראשונה הוחלפה קודם לכן. חוקרים חולקים על מתי נכתבה. יגאל ידין חשב שהיא נכתבה בימי החשמונאים, במאה השנייה לפני הספירה. אחרים הציעו תאריכים אחרים.

המגילה משכתבת חלקים מהתורה. היא מסדרת חוקים לפי נושאים. המחבר הוסיף גם פירושים והבהרות משלו.

המגילה עוזרת לראות איך אנשים העתיקו ושינו טקסטים קדומים. אחרי פרסומה, חוקרים התחילו להעמיק בלמידת ההלכות שבמגילות קומראן.