מדיניות פיסקלית היא ניהול הוצאות הממשלה ואופן מימון ההוצאות האלה. זה שונה ממדיניות מוניטרית, שהיא קשורה לכסף ולבנק המרכזי. בדרך כלל הממשלה אחראית למדיניות פיסקלית והבנק המרכזי אחראי למדיניות מוניטרית.
כאשר הממשלה מוציאה יותר מכפי שהיא מכניסה, יש לה גירעון פיסקלי. גירעון יכול להיות ממומן על ידי מכירת נכסי המדינה, על ידי הוצאת איגרות חוב (חוב פנימי), או על ידי קבלת הלוואות מחו"ל (חוב חיצוני). לעתים הבנק המרכזי יוצר אשראי חדש כדי לממן הוצאות.
מדיניות פיסקלית מרחיבה מגדילה הוצאות או מפחיתה מיסים. מדיניות פיסקלית מרסנת עושה את ההפך, מצמצמת הוצאות או מעלה מסים.
הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס טען שמדיניות פיסקלית יכולה להחזיר את המשק לאיזון. הוא אמר שבמצבי מיתון, העלאת הוצאות ממשלתיות יוצרת ביקוש חדש. דוגמה היא עבודות תשתית כמו סלילת כבישים. הוצאה ממשלתית אחת יכולה להגדיל פעילות במשק יותר מהסכום הראשוני, לפי המכפיל הקיינסיאני (כל שקל ממשלתי מייצר יותר ביקוש).
מדיניות אנטי-מחזורית פירושה להרחיב בתקופות מיתון ולרסן בתקופות גאות. בפועל ממשלות לעתים נדירות מצמצמות בתקופות שגשוג. בעולם המערבי הבנק המרכזי בדרך כלל נלחם באינפלציה על ידי העלאת ריבית.
מוניטריסטים כמו מילטון פרידמן טוענים שהגדלת היצע הכסף גורמת לאינפלציה (עליית מחירים). הם מתנגדים לכך שהממשלה תממן גירעונות על ידי יצירת כסף חדש, ומעדיפים שימוש במדיניות מוניטרית באמצעות קביעת ריבית.
גרעונות חוזרים יוצרים חוב ציבורי גדל. על חוב זה הממשלה משלמת ריבית, וההחזר הופך להוצאה נוספת. כשחוב ביחס לתמ"ג גבוה, זה פוגע במשק: חלק גדול מתקציב המדינה הולך להחזר חובות, ושיעור הריבית הנדרש ללוות עלול לעלות.
בשנים 2010, 2011 בישראל החוב הממשלתי גדל. בשנת 2011 הוא עמד על כ-633 מיליארד ש"ח. תקציב המדינה בשנת 2011 היה כ-361 מיליארד ש"ח, ומתוכו כ-23% שימשו להחזר חובות. חוב ציבורי הוא אחד מהשיקולים בעת קביעת תקציב המדינה.
מדיניות פיסקלית אומרת איך הממשלה מוציאה כסף ומממנת את זה. "ממשלה" זה הגוף שמקבל החלטות במדינה. זה לא אותו דבר כמו מדיניות מוניטרית. מדיניות מוניטרית קשורה לכסף ולבנק המרכזי.
אם הממשלה מוציאה יותר ממה שהיא מרוויחה, יש לה גירעון פיסקלי. "גירעון" זה שסך ההוצאות גדול מההכנסות. הממשלה יכולה לממן גירעון על ידי מכירת נכסים, לקיחת הלוואות בחו"ל, או הוצאת איגרות חוב (זהו הלוואה מהציבור).
אם הממשלה מחדשת הוצאות או מורידה מיסים זו מדיניות פיסקלית מרחיבה. אם היא מורידה הוצאות או מעלה מיסים זו מדיניות מרסנת.
כלכלן בשם קיינס אמר שממשלות יכולות לעזור כשיש מיתון. למשל לשלם על סלילת כבישים. עבודות כאלה נותנות עבודה לאנשים ויוצרות ביקוש למוצרים.
כלכלנים אחרים, כמו פרידמן, אמרו שהגדלת כמות הכסף גורמת לעליית מחירים. הם מעדיפים שהבנק המרכזי ישתמש בריבית כדי להשפיע על הכלכלה.
כשהממשלה מוציאה גרעונות במשך זמן, נוצר חוב ציבורי. על החוב משלמים ריבית. חלק מהתקציב הולך להחזר חובות. בישראל ב-2011 החוב היה כ-633 מיליארד ש"ח, ותקציב המדינה היה כ-361 מיליארד ש"ח.
תגובות גולשים