מדינת הלכה

“מדינת הלכה” הוא ביטוי לצורת ממשל תאורטית שמבוססת על ההלכה היהודית. ההלכה היא מערכת כללים דתית-משפטית שמנהיגה חיי דת ולקחיה. המונח משמש בעיקר בדיון הציבורי כדי לתאר או לבקר רעיון של שלטון שבו ההלכה קובעת חוקים למערכת המדינה.

המונח הופיע לרוב מצד מתנגדי כפייה דתית. תומכי רעיון דומה מעדיפים מונחים אחרים, כמו "מדינת התורה" או "מדינת המשיח". במקרים רבים משתמשים במונח כדי להדגיש חשש מפני כפייה דתית ומחוקים פליליים קשים שנזכרים בהלכה, למשל סקילה (עונש פלילי חמור שהוזכר במסורת).

האזכור הבולט הראשון במרחב הציבורי היה אצל דוד בן-גוריון ב-1958. הוא ציין כי בהכרזת העצמאות הובטח חופש דת ומצפון, ולא הקמת תיאוקרטיה, תיאוקרטיה פירושה שלטון דתי שבו הרבנים מנהלים את המדינה. בשנות ה-90 המונח החל לשמש יותר בתקשורת ובמאמרים.

בתוך הדיון התורני ישנן עמדות שונות. כמה רבנים בולטים, כגון יצחק הרצוג, שלמה גורן ואליעזר וולדינברג, כתבו שהמדינה צריכה להיות כפופה לאל ולתורתו, כלומר שהתורה תהווה יסוד למדינה והחוקים יהיו כפופים לה.
עם זאת יש ספק רב על מידת החיבור בין ההלכה למדינה. יש מי שרואים במדינה דמוקרטית את האופציה המתאימה, עם שילוב מאפיינים דתיים בחיי הציבור. אחרים רוצים משטר שונה, כולל רעיון של מלך השוכתב לפי חוקי התורה. קיימת גם טענה פנימית כי חלק מהדינים הפליליים בהלכה אינם מיועדים ליישום בעידן הזה, ולכן החוק הפלילי יהיה חוק הכנסת, והמשפט העברי יתמקד בעניינים ממוניים וחינוכיים.

בנוסף, רבים מפוסקי ההלכה מדגישים הימנעות מכפייה דתית אלימה בזמננו. יש הטוענים שההלכה מיועדת בעיקר לחיי הפרט, ולא לניהול מדינה שלם.

ברוב חוקי ישראל אין זיקה להלכה. עם זאת קיימים חוקים שמושפעים ממנה, כמו חוק חג המצות שאוסר הצגה פומבית של חמץ בפסח, וחוק בשר ומוצריו שמחייב הכשר רבני לייבוא מסוים.
חוק יסודות המשפט (1980) קבע זיקה לעקרונות של מורשת ישראל. בתיקון מ-2018 הוזכרו במפורש גם עקרונות המשפט העברי. שופטים בכירים התייחסו למעמד ההלכה כשיש לה משקל כהשראה, אך לא כהוראה מחייבת חד־משמעית.

בהיסטוריה הפוליטית פעלה בשנים 1949, 1951 מחתרת בשם ברית הקנאים. קבוצה זו של צעירים דתיים ניסתה לפעול בדרכים לא חוקיות כדי לקדם הקמת מדינת הלכה, ונהדפה לאחר שהורשעו ונתפסו.

מדינת הלכה היא רעיון של מדינה שמנהלת את חייה לפי כללי הדת. ההלכה היא חוקי הדת היהודית.

הביטוי נשמע הרבה כש מדברים על שילוב דתי במדינה. אנשים שמפחדים מכפייה דתית משתמשים בו כדי להזהיר. עוד נאמר שאם מדינה תנהג לפי ההלכה, יהיו בה חוקים דתיים חזקים.

דוד בן-גוריון אמר ב-1958 שישראל לא תהיה תיאוקרטיה. תיאוקרטיה זה כשמנהיגים דתיים שולטים במדינה.

יש דעות שונות. כמה רבנים חשובים אמרו שהמדינה צריכה להיות כפופה לתורה. אחרים חושבים שהמדינה תישאר דמוקרטית, אבל תשלב מנהגים דתיים בחיי הציבור. רוב הרבנים מסכימים שלא צריך לכפות אנשים בכוח היום.

רוב חוקי ישראל לא מבוססים על ההלכה. יש כמה חוקים שמשתלבים איתה, למשל החוק שמגן על כללי פסח, וחוקים על ייבוא בשר כשר.

לפעמים היו גם פעולות קיצוניות. בשנים 1949, 1951 פעלה קבוצה קטנה שניסתה בכוח לשנות דברים. הם נעצרו ונענשו.