מונה גייגר

מונה גייגר הוא מכשיר למדידת קרינה מייננת, והוא סופר את קצב פגיעת החלקיקים בו.

הוא יכול לאתר קרינות אלפא, בטא, גמא וקרני רנטגן. הוא לא מזהה נייטרונים, כי נייטרונים אינם מייננים (אינם יוצרים יינון).

בפועל משתמשים בו בעיקר למדידת גמא ורנטגן וכן בטא. מניית אלפא קשה למעשה, כי חלקיקי אלפא לא חודרים את דופן הגלאי. עם זאת אפשר לשנות תכונות של הגלאי, נפח, עובי דפנות, לחץ הגז ומתח, כדי לשפר אותו למדידה של בטא או גמא.

החיישן המרכזי נקרא שפופרת גייגר-מילר. זו שפופרת שמלאה ברוב הפעמים בגז אציל, בדרך כלל ארגון, ובמרכזה יש תיל טעון חיובית בהפרש מתחים של עד כ־1000 וולט ביחס לדפנות.

כאשר חלקיק או פוטון נכנס לשפופרת ומוציא אלקטרון מהגז או מהדפנות, האלקטרון גורם לשרשרת יינון בגז. המטען נאסף בתיל החיובי, וכשזורם חזרה לדפנות נרשמת פעימה. המכשיר מגביר את האות, מציג אותו וסופר את מספר הפעימות. בחלק מהמכשירים שומעים גם קליק כאות על כל קליטה.

המכשיר פותח על ידי הנס גייגר ותלמידו וולטר מילר ב-1928.

מונה גייגר הוא מכשיר שמודד קרינה מייננת. קרינה מייננת היא קרינה שיכולה לגרום לחלקיקים להיות טעונים.

הוא מוצא קרינות אלפא, בטא, גמא וקרני רנטגן. הוא לא מוצא נייטרונים, כי הם לא מייננים.

בתוך המכשיר יש שפופרת מלאה בגז שנקרא ארגון. באמצע יש תיל חיובי. קרינה נכנסת ומוציאה אלקטרון מהגז.

האלקטרון גורם לשרשרת של יינון. זה יוצר פעימה שהמכשיר רושם. לפעמים המכשיר עושה קליק כשיש פעימה.

המכשיר הומצא על ידי גייגר ומילר ב-1928.