מוקש

מוקש הוא כלי לחימה שמיועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל הוא מכל שמכיל חומר נפץ והפעלה מכנית או חשמלית. לפי אמנת ז'נבה שדות מוקשים חייבים להיות מסומנים בשלטים ברורים.



המוקש היבשתי החל להתפתח במלחמת האזרחים האמריקנית, כשהמוקשים הראשונים נועדו לפגוע בבני אדם. במלחמת העולם הראשונה הופיעו מוקשים נגד טנקים אחרי הופעת הטנק. בצבא הקיסרות הגרמנית פותחו מטענים שמופעלים מרחוק באמצעות מעגל חשמלי. מדינות ההסכמה פיתחו מוקשים מכניים שמופעלים על ידי לחץ של משקל כבד.

מלחמת העולם השנייה האיצה את השימוש במוקשים. שדות ענק נטמנו, למשל בנורמנדי כ-7 מיליון מוקשים, ובמערכה בצפון אפריקה כ-32 מיליון. בקרב אל-עלמיין נטמנו כ-600,000 מוקשים לאורך כ-90 ק"מ על ידי הוורמאכט.

לאחר המלחמה הפכה תעשיית המוקשים למתקדמת יותר. מטענים נעשו חזקים ומסוכנים יותר, והפיזור וההסתרה שלהם הפכו קלים יותר. מדינות רבות החלו להשתמש בהם באופן שגרתי.


מוקש יבשתי כולל בדרך כלל מקטע הפעלה, נפץ קטן לפיצוח (נפץ הפעלה), מאיץ (חומר שמגביר את העוצמה של הנפץ) ומטען ראשי (החומר הרסני העיקרי). ההפעלה מתחילה בפעולה חיצונית כמו לחץ, משיכה של תיל, סגירת מעגל חשמלי, או קרבה חוםית. פעולה זו מפעילה את הנפץ, הנפץ מפעיל את המאיץ, והמאיץ מפעיל את המטען הראשי שגורם לפיצוץ.


מוקשים מסווגים לפי אופן ההפעלה, הייעוד והיכולת לגלותם. שתי הקבוצות העיקריות הן מוקשים נגד אדם ומוקשים נגד כלי רכב. בין מוקשי הרסיסים קיימים מוקש קבוע דוגמת ה"כלימגור" ומוקש קופץ דוגמת "בטי המקפצת". מוקש קופץ מתרומם אל גובה גוף המטרה לפני שהוא מתפוצץ.


שדות מוקשים נועדו לעכב התקדמות אויב, לעצור אותו או לנתבו לשטח נבחר. שדות אלה מוכוונים דרך נתיבים צפויים של אויב, מעברים הכרחיים ונקודות תורפה. לעתים מסדרים אותם בצורות גאומטריות כדי להקל על רישום ופינוי. בצד התוקף מנסים לכסות את השדה באש ובארטילריה כדי להקשות על פריצתו. ישנן גם שיטות פיזור מהירות, כמו זריקה מהאוויר או ירי בארטילריה של מוקשים.


מוקש ימי הוא כלי לחימה שמוטמן במים כדי לפגוע בספינות או בצוללות. מוקשים ימיים פועלים באופן אוטונומי, כלומר הם מופעלים לבד באמצעות מגע פיזי או קרבה מגנטית. ניתן להניח אותם במפתחים של נמלים, בנתיבי שיט או ליד חופים. הם משמשים גם כהגנה מפני תקיפה. אפילו מוקש אחד יכול להקפיא תנועה בנתיב שיט עד לסריקה ופינוי.


למרות שמטרתם צבאית, מוקשים מסכנים אזרחים אחרי שהמלחמות נגמרו. מוקשים נגד אדם פגעו וממשיכים לפגוע באלפי אנשים, בין היתר באנגלולה וקמבודיה, בגלל שלא פונו. בישראל קיימת סכנה באזורים כמו רמת הגולן, הערבה, בקעת הירדן, יהודה ושומרון והגליל העליון. שדות רבים לא מסומנים, וסחיפת קרקע יכולה להרחיב את האזור המסוכן. מדי פעם נפגעים מטיילים, חקלאים ובעלי חיים.

מחקרים מראים שמוקשים פגעו בחיות בר והובילו לנזקים סביבתיים: הידרדרות קרקע, כריתת יערות, זיהום מים במתכות כבדות ופגיעה בבתי גידול ובשרשראות מזון.

בדצמבר 1997 נחתמה אמנת אוטווה שאוסרת על שימוש במוקשים נגד אדם. הנסיכה דיאנה הובילה מאבק לצמצום השימוש. למרות ההסכם, עדיין נפוצים מיליוני מוקשים בעולם.


חיל ההנדסה הקרבית בצה"ל מניח ופונה מוקשים. גדודי החיל מצורפים לעוצבות ולחטיבות, ומצוידים בכלים מיוחדים לפעולות אלו. לחיל יש גם כלים לפלס דרכים דרך שדות מוקשים, כמו דחפורים משוריינים ומגבי"מים (מכשירים להסרת מוקשים). בנוסף, פלוגות החבלה וההנדסה בחטיבות מטפלות במכשולים ומבצעות פעולות חבלה כנגד האויב.

במרץ 2011 אישרה הכנסת חוק לפינוי שדות מוקשים, שהקים רשות לפינוי מוקשים בישראל. לפני כן, פינוי נעשה לעיתים על ידי צוערים ויחידות מילואים כחלק מאימונים.

מוקש הוא מטען שקבור באדמה או במים. הוא מכיל חומר נפץ. מוקש יכול לעצור תנועה ולפגוע באנשים או בכלים.


המוקש היבשתי התחיל להופיע במלחמות לפני שנים רבות. במלחמות גדולות נטמנו מיליוני מוקשים. לדוגמה, בנורמנדי כ-7 מיליון מוקשים ובצפון אפריקה כ-32 מיליון. במקומות מסוימים נטמנו מאות אלפי מוקשים לאורך קילומטרים.

מוקש כולל חלק להפעלה וחלק נפץ. ההפעלה יכולה להיות כתוצאה מלחץ, משיכת תיל או קרבה. אחרי ההפעלה יש פיצוץ חזק.


יש מוקשים נגד אדם שנועדו לפגוע באנשים. יש גם מוקשים נגד כלי רכב, שנועדו לפגוע ברכבים כבדים. יש מוקשים שנקראים "קופצים". מוקש קופץ קופץ מעט לפני הפיצוץ כדי לפגוע באופן חזק יותר.


שדות מוקשים מסודרים כדי להאט את האויב או לנתבו למקום שבו רוצים אותו. לפעמים מפזרים מוקשים בצורה מסודרת כדי שיהיה קל יותר לפנות אותם אחר כך. אפשר גם להניח מוקשים במהירות מהאוויר או על ידי ארטילריה.


מוקש ימי מוטמן במים כדי לפגוע בספינות. הם מופעלים לבד כשספינה נוגעת בהם או מתקרבת בגלל השדה המגנטי שלה. אפשר להניח אותם בנמלים או במצרי ים כדי להקשות על תנועת ספינות.


מוקשים מסוכנים גם אחרי שהמלחמות נגמרו. הם פוגעים באנשים ובחיות. מדינות רבות נפגעו במשך שנים, כמו אנגולה וקמבודיה. גם בישראל יש מוקשים באזור רמת הגולן, הערבה ובקעת הירדן. לפעמים שדות לא מסומנים, ולכן אנשים וטורפים עלולים לפגוע בהם.

אמנת אוטווה משנת 1997 אסרה על שימוש במוקשים נגד אדם. הנסיכה דיאנה עזרה בקמפיין שניהל מאבק נגדם. עדיין יש מוקשים רבים שצריך לפנות.


בצה"ל חיל ההנדסה מניח ופונה מוקשים. יש להם יחידות מיוחדות וכלים לפתיחה ולפינוי. ב-2011 הוחלט להקים רשות לפינוי מוקשים בישראל כדי להסדיר את העבודה הזאת.