מורפולוגיה (בלשנות)

מורפולוגיה (מיוונית: מורפֵה, צורה, לוגוס, תורה) היא תחום בבלשנות שחוקר את מבנה המילים ורכיביהן בעלי משמעות, שנקראים מורפמות או צורנים.

היא בוחנת כיצד צורנים מצטרפים למילים, מה משמעותם ואיך מחליטים אילו צורנים להתאים לפי כללי השפה. המחקר עוסק גם בסדר ההצטרפות של הצורנים ובקטגוריות הדקדוקיות שהם מביעים.

הניתוח המורפולוגי קיים מאז העת העתיקה. בבלשנות ההודית פרסמו כללים חשובים לידיו של פאניני. המונח 'מורפולוגיה' הוכנס למדע על ידי אוגוסט שלייכר במאה ה-19. גם המסורות היוונית והרומית והבלשנות הערבית חקרו נושאים דומים.

מורפמה היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר עם משמעות. היא יכולה להיות מילה עצמאית, חלק שמתווסף למילה אחרת, או לבנות מילה חדשה כשהיא מצטרפת למורפמות נוספות.

שפות נחלקות לפי אופי המבנה של המילים. בשפות אגְלוּטינטיביות (מדבקות) כל צורן מבטא קטגוריה אחת ונדבק למילה כיחידה בולטת. דוגמה: טורקית והודית. בשפות פלקטיביות (מימזג) צורן אחד יכול להעביר כמה קטגוריות דקדוקיות יחד, ולעתים משתנים תנועות בתוך המורפמה. בעברית יש יסודות מימזגיים של שורש ותבנית.

בעברית מועבר מידע רב דרך צורנים. סוגי צורנים בולטים הם השורש, בנייני הפועל ומשקלי שם העצם. אלה משנים משמעות דרך שילוב של אותיות ותבניות תנועה.

גזירה קווית היא הוספת מוספיות בתחילת או בסוף המילה, כמו תחיליות וסופיות. למשל מילים זרות יכולות לקבל תחילית כמו דו- או אל-. בעברית סופיות משמשות לצורת ריבוי ולמגדר.

גזירה מסורגת היא העמסת מורפמות זו בתוך זו ושינוי פנימי של המילה. בעברית פעלים נוצרים על ידי הכנסת אותיות השורש לתבנית משקל, כלומר שינוי תנועות ועיצורים בתוך המילה.

הטייה (נטייה) משמרת את המשמעות הבסיסית של המילה, רק משנה צורה דקדוקית כמו זמן. גזירה (הטיות גזירה) יוצרת משמעות חדשה ונמצאת כערך נפרד במילון. הגבול בין שניהם לא תמיד חד וברוב המקרים צריך לבדוק שימושים במילון.

צורנים תחביריים מצורפים במתכונת קווית כתחיליות או כסופיות, למשל כינויי קניין שמצורפים לפועל או לשם עצם ("הדליקו", הוספה שמצביעה על אותם אנשים). צורנים דקדוקיים יכולים להופיע גם בגזירה מסורגת, כמו בניין הפועל והמשקל בשמות.

חיפוש טקסט בעברית דורש טיפול מורפולוגי כי המילים נכתבות בלי ניקוד והן יכולות להתאים למשמעויות שונות. מנועי חיפוש רגילים מוצאים כל צורה של אותה שרשרת אותיות. לכן יש צורך בכלים מיוחדים או במילונים מורפולוגיים כדי למיין תוצאות לפי המשמעות הנכונה.

מורפולוגיה פירושה "תורת הצורות". זהו תחום בבלשנות שחוקר את חלקי המילים.

מורפמה (צורן) היא החלק הכי קטן במילה שיש לו משמעות. היא יכולה להיות מילה לבד, או להידבק למילה אחרת.

היו חוקרים עתיקים שהבינו את זה, כמו הפאניני בהודו. המילה 'מורפולוגיה' נכנסה למדעי השפה במאה ה-19.

יש שפות שבהן חלקים נדבקים זה לזה מאוד (כמו טורקית). בעברית החלקים משתנים גם בפנים המילה.

בעברית יש שורש ובניין. השורש הוא שלוש אותיות שמייצגות רעיון כללי. הבניין הוא התבנית שמכניסים לשורש.

גזירה קווית היא הוספת אותיות בתחילת או בסוף המילה.
גזירה מסורגת היא כשמשנים תנועות ואותיות בתוך המילה כדי ליצור מילה חדשה.

השורש שמר יכול לתת את הפועל 'שמר' ואת המילה 'שימורים'. זה מראה איך צירופים יכולים לשנות את המשמעות.

מנועי חיפוש עלולים להתבלבל בעברית. מילה אחת כתובה באותו אופן בלי ניקוד יכולה לקבל כמה משמעויות שונות.