סוגיית "מיהו יהודי" שנויה במחלוקת בחוגים דתיים, משפטיים, פוליטיים וחברתיים.
מיהו יהודי נבחן מתוך תחומים שונים: דת, לאום, תרבות ומוצא אתני. לכן תשובות לשאלה זו שונות לפי ההקשר. מדינת ישראל צריכה להגדיר מי יהודי לצורך זכות עלייה ורישום לעדה הדתית (הרבנות הראשית). ההלכה (החוק הדתי היהודי) קובעת מי יהודי מבחינת חובת קיום המצוות וטיפול בענייניו הדתיים.
בהלכה האורתודוקסית יהדותנו נקבעת לפי האם: מי שנולד לאם יהודייה נחשב יהודי. ילד שנולד לאב יהודי ואמו לא-יהודייה נחשב גוי לפי ההלכה. זו נקודה יוצאת דופן לעומת רוב החברות ההיסטוריות, שהשתייכות בהן נקבעה בדרך כלל לפי האב.
במקרא ובסיפורים עתיקים יש דוגמאות לילדים מנישואי תערובת שהתקבלו בחברה הישראלית. שינוי ביחס התחיל בתקופת שיבת ציון, כשעזרא קבע כללים נגד נישואי תערובת. אצל חז"ל הוסדרה כבר ההלכה שהיהדות נקבעת לפי האם, ויש במקורות דיונים שמנסים להסביר מדוע.
ישנם הסברים משפטיים והיסטוריים למנגנון הזה. דוגמה מודרנית שהעלתה שאלות חדשות היא פונדקאות: מי נחשבת לאם המורישה את היהדות, האם היולדת או האם שתרמה את הביצית? פוסקים התייחסו לכך ודעות שונות נתנו מענות שונות.
הצטרפות לעם דרך הלכה נקראת גיור (תהליך שבו אדם מקבל על עצמו את היהדות). כל הזרמים היהודיים מקבלים את הרעיון שיש צורך בתהליך כזה, אך התנאים שונים בין הזרמים.
ביהדות האורתודוקסית הגיור דורש ברית מילה לגבר, טבילה (טבילה במים), ולימוד הלכות ומצוות. בתי הדין בודקים שהמתגייר מקבל על עצמו את המצוות משיקולים דתיים. הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי נוקשים פחות בדרישות, אך האורתודוקסיה לרוב אינה מכירה בגיורים שלהם. בארץ זה יוצר מחלוקת משפטית ופוליטית משמעותית.
"גיור לחומרא" הוא גיור נוסף שנועד להבהיר ספקות לגבי יהדותו של אדם, למשל למשפחות מתבוללות או לקהילות שבהן גלוי ספק לגבי תקינות הגיור.
בהלכה הדומיננטית נטען שלרוב אין אפשרות מעשית שבה יהודי "יהפוך" לגוי. עם זאת התעוררו דוגמאות היסטוריות של קבוצות שהוצאו מן העם, וישנן דעות חריפות ביחס למומר (מי שהמיר את דתו). מבחינה חוקית, חוק השבות שולל זכויות עלייה ממומר, מי שהמיר את דתו מרצונו.
הגדרה הלכתית של יהדות משפיעה על מי חייב או זכאי לקיום מצוות, ועל מי יכול לשמש בתפקידים דתיים (רב, שליח ציבור, שוחט, מוהל). יש גם הלכות על כשרות וקשר למזון שמיוצר בידיהם של גויים.
ברוב תנועות היהדות הליברלית החל ממחצית המאה ה-20 הונהגה מדיניות שמכירה במקרים מסוימים בצאצאים מצד האב כיהודים. ההחלטות האלה התבססו על תנאים של חינוך והזדהות מעשית עם היהדות, אך לא אומצו בכל המקומות.
הקראים מקבלים יהדות לפי האב. גיור אצל חכמי הקראים כולל ברית מילה והתחייבות לקיים את התורה.
חוקי הקהילה הקובעים מי יהודי אצל ביתא ישראל קובעים השתייכות גם לפי האב או לאחר גיור.
הנצרות צמחה מתוך העם היהודי. בתחילה רבים מהמאמינים היו יהודים שומרי מצוות. פאולוס עודד כניסת גויים לנצרות בלי צורך בהימול ובשמירת התורה. בהדרגה היהדות הלא-נוצרית דחתה את המאמינים בישו, והנצרות הפכה לזהות נפרדת עד למאה ה-2.
מנהיגים ציוניים ראשונים גישרו בין זהות לאומית לזהות דתית. הרצל ובן-גוריון נקטו לעתים בעמדות שמדגישות לאומיות וקליטה רחבה, ולא תמיד תמכו בהגדרה הדתית כמדד יחיד ל"יהדות".
ליהדותו של אדם בישראל ישנה משמעות חוקית רחבה: זכות עלייה, רישום במרשם האוכלוסין, ומעמד אישי (נישואין, גירושין, קבורה). בשל כך סוגיית ההגדרה הפכה לנושא פוליטי וחקיקתי.
חוק השבות מעניק זכות עלייה. בתיקון 1970 הוגדר "יהודי" לפי ההלכה (נולד לאם יהודייה או שנתגייר), אך התיקון גם הרחיב זכאות לבני זוג, לבנים ולנכדים. החוק שולל זכאות לאדם שהמיר את דתו מרצונו. השאלה מהו גיור מקובל לעניין החוק ממשיכה לעורר מחלוקות, בעיקר לגבי גיורים לא-אורתודוקסיים.
נתונים מדינתיים מראים שאחוז גדול מהעולים מברית המועצות (ותלוי גיל) אינם יהודים לפי ההלכה. חלק גדול מהעולים נכללים בזכות עלייה למרות שאינם יהודים על פי ההלכה.
מרשם האוכלוסין רושם לאום ודת בין פרטי התושב. עד 1958 הונהג כלל שהצהרה כיהודי תירשם לפי הצהרה אישית בתום לב.
בישראל נישואים וגירושים יהודיים מנוהלים על ידי הרבנות. חוקי אימוץ וקבורה מושפעים גם הם מהגדרה דתית. מאז 1995 יש גם אפשרויות קבורה שאינן רק דרך חברות קדישא דתיות.
חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר הגנות לעובד יהודי בשבת (יום המנוחה היהודי). עובד יהודי לא יוכווה להיעסוק בשבת ללא היתר, ולעיתים יש חיוב בתשלום מיוחד אם הוא עובד.
הדיון על הגדרה רשמית נמשך מאז קום המדינה. בשנות ה-50 וה-60 היו הנחיות שונות, דיונים של "חכמי ישראל" ובסופו של דבר תיקון החוק משנת 1970 שניסה לאזן בין מסורת הלכתית ולחץ ציבורי.
בברית־המועצות השתייכות ללאום הייתה עניין דטרמיניסטי וחילוני. בפקקי הממשל נרשם הלאום, ולמושג היו השלכות חברתיות וכלכליות. עם השנים נרשמה ירידה במספר הרשומים כיהודים, ובשנות ה-90 הותרה בחירה עצמית ברישום הלאומי.
בחוקי הגזע של הנאצים יהודי הוגדר לפי מוצא סבי/סבתא. ההגדרות הממשלתיות היו ביולוגיות ולא דתיות. תיוג כזה הוביל לרדיפה אלימה, מכיוון שמעמד של יהודי לפי החוק הנאצי נשא השלכות חמורות.
סוגיית "מיהו יהודי" היא שאלה חשובה ומעוררת debate.
במסורת היהודית (הלכה) קובעים בדרך כלל שהאדם יהודי אם אמו יהודייה. הלכה = הכללים הדתיים של היהדות.
אם הילד נולד לאם יהודייה, הוא נחשב יהודי לפי ההלכה. יש דיונים עתיקים ומודרניים על זה.
כדי להצטרף ליהדות צריך לעבור גיור (ללמוד ולקבל על עצמו את ההלכה). בגיור יש טבילה במים. אצל גברים גם ברית מילה (חיתוך העורלה) נחשבת חשובה בזרמים מסוימים.
בהלכה אומרים שלרוב יהודי לא מפסיק להיות יהודי. מי שהמיר את דתו יכול להיפגע מבחינת זכויות בחוק השבות.
הגדרה של יהדות משפיעה על מי יכול להיות רב או מוהל, ועל כללים של כשרות ומצוות.
תנועות כמו רפורמים וקונסרבטיבים פוסקות לעתים אחרת מאשר האורתודוקסיה. הקראים והקהילות השונות גם הן נהגות לפי כללים משלהן.
בישראל ההגדרה חשובה למשפחה, לנישואים, לקבורה ולזכות לעלות ארצה לפי חוק השבות. חוק השבות נותן זכות עלייה לרוב מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר.
במרשם האוכלוסין ישראל רושמת דת ולאום. פעם אפשר היה להירשם כיהודי בהצהרה אישית.
בברית־המועצות רשמו לאום בצורה חילונית, בלי קשר לדת. בגרמניה הנאצית הגדירו יהודים לפי מוצא משפחתי, וזה הוביל לרדיפה קשה. יש לדבר בעדינות על זה בשל חומרת המאורעות.
תגובות גולשים