מיחזור

מיחזור הוא תהליך שבו מפרקים פסולת ומשיבים אותה למצב חומר גלם. חומר גלם זה יכול לשמש לייצור מוצרים חדשים. המטרה היא לחסוך במשאבים טבעיים, להפחית פסולת ולצמצם זיהום. המיחזור מהווה שלב חשוב במדרג הטיפול בפסולת.

חומרים שממחזרים רבים: זכוכית, נייר, קרטון, מתכת, פלסטיק, צמיגים, טקסטיל, סוללות ואלקטרוניקה. גם הדשנה או שימוש חוזר בפסולת אורגנית כמו מזון היא צורת מחזור. חומרים נשלחים למרכזי מיחזור או לאיסוף מקומי, עוברים מיון וניקוי ואז מעובדים לחומרי גלם חדשים.

בפועל קשה להשיג תמיד חומר באותה איכות. לפעמים החומר הממוחזר מתאים למוצרים שונים. למשל בקבוקי פלסטיק לפעמים הופכים לסלסילות פרי ולא לבקבוקים חדשים. יש חומרים שקל למחזרם שוב ושוב בלי ירידת איכות, כמו פלדה.

מיחזור קדם למהפכה התעשייתית. לדוגמה, ברונזה ותכתיבים נאספו ביבשת אירופה כדי להותך ולהשתמש בהם שוב. מיחזור נייר תועד כבר ב-1031 ביפן. במאה ה-19 עלתה החשיבות הכלכלית של איסוף גרוטאות ומתכות. דוגמה בולטת היא בנימין לאו, שפיתח ב-1813 תהליך של הפיכת סמרטוטים לסיבים לשימוש טקסטילי.

מערכת פיקדון לבקבוקים פעלה כבר בשוודיה משנת 1884. באמצע המאה ה-20, תקופות מלחמה וחוסר במשאבים הגבירו מיחזור וחיסכון בחומרים.

בעת השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה, מיחזור היה חלק מהשגרה. מדינות אספו נייר, מתכת וגומי לשימושים צבאיים ואזרחיים. בשנות ה-60 וה-70 חזר המיחזור למודעות הציבורית. ב-1970 נוסד יום כדור הארץ והוקמו אלפי מרכזי מחזור בארצות הברית. מאז המאה ה-20 התחילו גם ייצוא ויבוא של חומרי מיחזור בין מדינות. ייצוא כזה לצורך מיון ועיבוד הסבה תשומת לב ותמורה כלכלית, אך פגע גם בסביבה בחלק מהמקרים. ב-2018 סין הפסיקה ליבא הרבה חומרים למיחזור, ושינוי זה השפיע על מערכות מיחזור עולמיות.

המחזור של מוצרי אלקטרוניקה החל מאמצע שנות ה-90. התהליך כולל פירוק ידני ומכני כדי לחלץ מתכות יקרות. הפסולת האלקטרונית קשה וטובה בעבודה עלולה להיות מסוכנת, ולכן מיחזור אלקטרוניקה יקר וזקוק לרגולציה.

איכות המיחזור מתייחסת לכמה חומר גלם איכותי מצליחים להפיק מתוך פסולת. גורם שמשפיע על איכות היא כמות מרכיבים לא רצויים או לא ניתנים למחזור. לדוגמה, בקבוקי PET שקופים נותנים פחות זיהום מאשר נייר מעורב. הפרדה נכונה בבית חשובה מאוד לאיכות המיחזור. מערכות איסוף מפורקות לפי צבעים וסוגים מייצרות חומרי גלם איכותיים יותר.

נייר ישן מרוסק במים ליצירת עיסה נוזלית. העיסה מפוזרת על רשת וייבשה, וכך מקבלים נייר חדש. בכל מחזור נחלש סיב הנייר, ולכן נייר ממוחזר לעתים משמש למוצרים זולים יותר או מעורבב עם נייר חדש. הלבנה - החזרת הצבע הלבן - נעשית בחומרים כימיים, בדרך כלל תחמוצת כלור.

מיחזור אלקטרוניקה כולל פירוק ידני של מכשירים (Demanufacturing). הרכיבים מופרדים, נגרסים ומועברים להפרדות כימיות. מחזירים לתעשייה מתכות כבדות ואלמנטים כמו זהב, נחושת וכספית. שאריות שאינן ניתנות למיחזור מועברות להטמנה כדי למנוע שריפה בלתי מבוקרת. התהליך יקר ודורש תמריצים רגולטוריים.

מיחזור משתנה לפי סוג הפלסטיק. יש לפחות שישה סוגי פלסטיק עיקריים, ולכן אי אפשר לערבב אותם בתהליך. ערבוב פוגע בתכונות החומר. דוגמה נפוצה היא PET (פוליאתילן טרפתאלט) שבבקבוקי משקה. בקבוקים אלו נשטפים ונגרסים ל"פתיתים" (Flakes), ומופרדים לפי צבע. פתיתים שקופים בעלי ערך גבוה יותר. מהפתיתים מייצרים מוצרים כמו סלסילות, תבניות לביצים ובד פליס המשמש לשמלות ושמיכות.

מתכות קלות למחזור וכמעט ללא הגבלה במספר הפעמים שניתן למחזרן. מיחזור פלדה והפקת אלומיניום ממחזור זולים הרבה יותר מכריית מחצבים. מתכת נמסה בתנורים חמים ומיוצקת מחדש לצורות חדשות. בישראל, בשנת 1995, מתכות מהוות כ-4% ממשקל הפסולת הביתית.

פסולת בניין כוללת בטון, עץ, מתכות ולבנים. באתרי טיפול מפרידים, מגרסים ומנפים את הפסולת. התוצר הוא חומר גרגירי לשימוש בבנייה ובסלילה. במפעלים ישראליים מסוימים שיעור המיחזור מגיע ל-94%.

אשפה אורגנית כוללת שיירי מזון ופסולת גינה (גזם). בישראל כמות הגזם מוערכת בכמאה אלפי עד מאות אלפי טונות בשנה. גזם מופרד לעיתים ליצירת קומפוסט (דשן טבעי) או לשימוש כריפוד וריפוד לרפתות. הדשנה ביתית היא דרך פשוטה למחזר אשפה אורגנית ולהוריד את הפסולת שנשלחת להטמנה.

שופכין יכולים לעבור טיהור לשימוש שאינו שתייה, כמו השקיה או שטיפה. "מים אפורים" הם מים משטיפת כלים, מקלחות וכביסה. מערכות טיהור ביתיות ואזוריות יכולות לאסוף מים אפורים ולשמש אותם שוב, למשל להדחת אסלות ולצמחייה.

מיחזור טקסטיל כולל איסוף, מיון ומיחזור לבגדים חדשים או לחומרים אחרים. הרבה טקסטיל אינו ממוחזר ונשרף או מוטמן. דרך מומלצת היא להשתמש בבגדים היטב, לתקן ולתרום אותם. ניתן גם לפרק פריטים ליצירת מוצרים חדשים, תיקים או שטיחים.

ביו דיזל הוא דלק שמופק משמנים צמחיים או משמן טיגון משומש. בתהליך ההפקה מוצאים את הגליצרול (גליצרין), ונשאר דלק שניתן להפעיל בו מנועי דיזל.

זכוכית ניתנת למחזור לרוב בקלות. בקבוקים זכוכית קטנים הוחזרו למפעלים בארץ כבר בשנות ה-70. שברים זכוכית לעיתים נשזרים לייצור בקבוקים חדשים.

בחלק מהמקומות הוקמו מערכות פיקדון לאיסוף בקבוקים ופחיות. בישראל נחקק חוק הפיקדון ב-1999 והוקמו תאגידים לאיסוף ומיחזור. פסולת פלסטיק PET מפועלת בארץ לייצור רהיטי גן ופליס. בעבר היו בעיות בטיחות במכלי איסוף, ושונתו תקנים בעקבות תאונות.

מיחזור דורש שיתוף פעולה, תיאום וזמן. מבקרים טוענים שמחזור לעתים הוא שינמוך (Downcycling) - כלומר מוריד את איכות החומר. יש שאלות על שוק למוצרים ממוחזרים ועל עלויות אנרגיה. תעשיית המיחזור חשופה לסיכונים בריאותיים לעובדים. בנוסף, תהליך המיחזור יצר פליטות גזי חממה עקב שינוע ועיבוד.

חלופות חשובות הן שימוש חוזר והפחתה במקור. שימוש חוזר פירושו להשתמש באותו פריט שוב ושוב, למשל בקבוק מילוי חוזר. הפחתה במקור פירושה לקנות פחות, לבחור אריזות פחות מיותרות ולחזור לשימוש חוזר במקום פסולת.

מיחזור הוא תהליך שמאפסים פסולת והופכים אותה לחומר חדש. כך חוסכים במשאבים וטיפוח הטבע.

חומרים שממחזרים: זכוכית, נייר, פלסטיק, מתכת ובגדים. גם זבל של גינה ואוכל יכול להפוך לדשן.

אנשים מחזרו כבר מזמן. ביפן מכרו נייר ממחזור בשנת 1031. במאה ה-19 אספו גרוטאות ומתכות כדי להשתמש בהן שוב.

נייר ישן מרוסק במים והופך לעיסה. העיסה מייבשים ומקבלים נייר חדש. נייר חוזר מפחית את השימוש בעצים.

בקבוקי PET (סוג של פלסטיק) נשטפים ונגרסים לפתיתים. מהפתיתים עושים סלסילות, תבניות ובד פליס לחורף.

מתכות נמסות ונערמות שוב למוצרים. מתכת אפשר למחזר שוב ושוב בלי לאבד איכות.

גזם ופסולת מזון הופכים לקומפוסט. קומפוסט הוא דשן טבעי לצמחים.

"מים אפורים" הם מים מהכיור והמקלחת. מטהרים אותם ועושים בהם שימוש חוזר להשקיה.

בגדים ישנים ניתנים לתיקון, לתרומה או להפיכה לפריטים חדשים כמו תיקים.

במקומות מסוימים מחזירים בקבוקים ונותנים פיקדון. זה עוזר לאסוף ולהחזיר את הבקבוקים.

מיחזור חשוב, אבל לפעמים החומר הממוחזר חלש יותר. זה קורה בשם "שינמוך" (Downcycling). מיחזור גם דורש אנרגיה ועבודה.

אפשר גם להשתמש שוב במוצרים ולפחות לקנות פחות. זה יעיל ומציל משאבים.