מילים יחידאיות בתנ"ך

"מילים יחידאיות" הן מילים שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ"ך. זהו אתגר גדול לתרגום ולהבנת הטקסט. כאשר ההקשר ברור, משמעות המילה נקבעת בקלות. כשאין הקשר ברור, חוסר האחידות של העברית שהתפתחה לאורך מאות שנים מקשה על הפרשנות ומאפשרת קריאה רב-משמעותית.

בפילולוגיה המקראית יש כלל שאומר שלא כדאי להכריז על מילה כיחידאית בלי ניסיון לקשור אותה לשורש או לצורות ידועות. עם זאת, חוקרים שונים מפרסמים רשימות גדולות וקטנות של יחידאיות, בהתאם להגדרות שלהם. לפי רוביק רוזנטל מופיעות בתנ"ך כ־2,100 מילים שמופיעות פעם אחת (כולל צורות שונות של שורש).

לשון השירים בתנ"ך משתמשת בצורות נדירות לעתים קרובות. למשל, לשון שיר השירים מהווה רק 0.4% מכלל המילים בתנ"ך, אבל מהווה 2.4% מכלל היחידאיות. חוקרי לשון משווים מילים אלה לשפות שמיות קרובות, כמו ארמית, אוגריתית ואכדית, כדי לנסות להבין אותן. זאת שיטה שנקראת בלשנות השוואתית, השוואת שפות כדי לפענח מילים עתיקות.

כבר במאות ה־8 וה־9 חכמי המסורה ערכו רשימות של מילים נדירות. רב סעדיה גאון הכין רשימה מוקדמת שכללה כ־70 מילים ובגרסה מאוחרת יותר כ־96. המסורת סימנה מילים אלו באות "ל" עם נקודה, קיצור של המילה הארמית "ליתא" שמשמעותה "אין", כדי להראות שמדובר במילה מיוחדת ולא בטעות כתיב. בהמשך צומצמו או שונו נוסחים מסורתיים, ובחלק מהמקרים המירו מילים קשות במילים פשוטות יותר.

יש חילוקי דעות לגבי השינוי בנוסחים. לפי יחזקאל קוטשר, נוסחים עממיים החליפו מילים קשות במילים ברורות כבר בימי קדם. כך, למשל, נוסחים מוקדמים של מגילת ישעיהו ממדבר יהודה שונים במקומות מסוימים מהנוסח המסורתי והם כוללים פחות יחידאיות.

חלק מהקבוצות המודרניות, כמו תנועת הכנענים, העדיפו להשתמש במילים יחידאיות כי ראו בהן שריד לנוסח עתיק של העברית, קרוב יותר לשפות הכנעניות של התקופה.

דוגמה בולטת היא המילה "גבינה" שמופיעה בתנ"ך בספר איוב כתופעה יחידאית. פעמים רבות ניתן לפרש מילים יחידאיות כשיש הקשר ברור; כשאין, צריך להיעזר בכלים בלשניים והשוואתיים כדי להבין אותן.

"מילים יחידאיות" הן מילים שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ"ך. זה מקשה על ההבנה.

לפעמים ההקשר מסביב למילה עוזר להבין אותה. לפעמים לא. העברית המקראית השתנתה במשך שנים רבות. לכן לפעמים אי אפשר לדעת בטוח מה המשמעות.

חוקרים סופרים את המילים הנדירות. לפי אחד החוקרים יש כ־2,100 מילים כאלה בתנ"ך. לשירי התנ"ך יש הרבה צורות נדירות. למשל, שיר השירים הוא מעט מהתנ"ך, אבל הוא מכיל יחסית הרבה מילים יחידאיות.

חוקרים משווים מילים לשפות קרובות, כמו ארמית, כדי לנחש את משמעותן. זו דרך שנקראת "השוואת שפות" (משווים שפות קרובות).

בימי הביניים כתבו חכמים רשימות של מילים נדירות. רב סעדיה גאון כתב רשימה של מושגים נדירים. המסורת סימנה מילים כאלה בסימן מיוחד כדי להדגיש שהן מיוחדות ולא טעות.

בחלק מהעותקים הוחלפו מילים קשות במילים פשוטות כדי שאנשים יבינו טוב יותר.

עוד עובדה מעניינת: המילה "גבינה" מופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך, בספר איוב. זו דוגמה למילה יחידאית.