מינהל מקרקעי ישראל

מינהל מקרקעי ישראל ניהל את קרקעות המדינה מאז הקמתו ב־1960 עד סוף פברואר 2013. ב־1 במרץ 2013 הפך המינהל לרשות מקרקעי ישראל.

המינהל הוקם בחוק כדי לנהל אדמות בבעלות המדינה, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל (קק"ל). המנהל הראשון היה יוסף ויץ. הוא כלל שני אגפים עיקריים: בעלות ורישום, ושימוש בקרקע.

המינהל ניהל קרקעות שהועברו למדינה ולגופים ציבוריים, ובניהולו נמצאים כ־93% משטח ישראל, כ־22 מיליון דונם. מדיניות המינהל נקבעה על ידי מועצת מקרקעי ישראל.

ברוב האזורים העירוניים הרוכשים אינם מקבלים בעלות מלאה, אלא חכירה, כלומר השכרה ארוכת־טווח לדורות למטרות מגורים או תעסוקה. ההתקשרות נעשית בעיקר בשתי דרכים: חוזה פיתוח, שבו יזם מתחייב לפתח ולבנות בהתאם לתוכניות, וחוזה חכירה, שהוא הסכם חכירה בין המינהל והדייר או קונה הדירה.

ב־1965 חולקו קרקעות חקלאיות לאגודות שיתופיות במושבים, מה שיצר בעיות בעלות ושימוש מאוחרות. משנות ה־90 והאלפיים הועבר המינהל בין משרדי ממשלה שונים, ולעתים נושא הדיון הפוליטי והניהולי סבב סביב מי יפיק הודעות המדיניות.

בשנת 2009 אושר תיקון בחוק שמטרתו לשנות את המינהל לרשות מקרקעי ישראל ולהקל על העברת בעלות בקרקעות עירוניות לחוכרים. הרפורמה עוררה מחלוקות פוליטיות וציבוריות רבות. רשות מקרקעי ישראל החלה לפעול ב־1 במרץ 2013.

בעקבות החלטות ועדת רונן בשנות ה־90 הועברה זכות בעלות לדיירים בשיכונים ציבוריים בעת רישום הדירה בטאבו, בתנאים מסוימים. כך נרשמו כ־40,000 דירות בבעלות רוכשיהן.

נושאים מרכזיים שעוררו דיון הם: שימוש בקרקע חקלאית למטרות מסחריות ובנייה שאינה חקלאית; ומדיניות לגבי אדמות קק"ל, כולל הוויכוח על חכירה לערבים ואפליה אפשרית. היו גם מחלוקות על מתן זכות סינון ביישובים ועל ההקצאות ליישובים לפי הסדרים היסטוריים. לדוברי קהילה שונים היו טענות שהמדיניות פוגעת בשוויון ובזכויות קניין, בעוד אחרים טענו שבבעלות מדינתית אפשר היה לקלוט עליות ולבנות דיור ציבורי.

הרפורמה בהעברת אדמות ומכירתן עוררה התנגדות רחבה: תנועות חברתיות, ארגוני סביבה, חלק מהאקדמיה וחלק מהפוליטיקה התנגדו לצעדים אלה. חלק מהמתנגדים קראו לשיפור ורגולציה במקום הפרטה מלאה, מחשש לריכוזיות והשפעות פוליטיות על קבלת החלטות.

מינהל מקרקעי ישראל ניהל את אדמות המדינה מ־1960 ועד מרץ 2013. אחרי זה הוא הפך לרשות מקרקעי ישראל.

המינהל נוצר כדי לטפל בקרקעות שבבעלות המדינה ובקרן קיימת לישראל (קק"ל). היו לו שני חלקים עיקריים: רישום בעלויות ושימוש בקרקע.

המינהל טיפל ברוב אדמות המדינה, בערך 22 מיליון דונם. רוב האנשים שקיבלו אדמות עירוניות קיבלו חכירה. חכירה היא השכרה ארוכה לדורות.

בשנות ה־90 הוחלפו חלק מהחוזים, ואז כ־40,000 דירות נרשמו בבעלות הדיירים במקום בחכירה.

= מה היו הבעיות?
אנשים דיברו על שתי בעיות עיקריות. אחת, שימוש באדמות חקלאיות לבניינים וקניונים. שנייה, אדמות קק"ל. יש מי שסבר שזה פוגע בשוויון כי חלק מהאוכלוסיות לא יכולות לחכור או לקנות שם.

בשנת 2009 הוחלט לשנות את המינהל לרשות. הרעיון היה להעביר בעלות לחוכרים בערים. הרבה אנשים לא הסכימו עם השינוי. הרשות החדשה החלה לעבוד ב־1 במרץ 2013.