מיקרואורגניזם (Microorganism; מיקרוב, האקדמיה: יצורון) הוא יצור שניתן לראותו רק במיקרוסקופ. תחום במדע שחוקר אותם נקרא מיקרוביולוגיה, חקר היצורים הזעירים.
בין המיקרואורגניזמים נמצאים חיידקים, פטריות זעירות כמו שמרים, אצות חד‑תאיות ויצורים חד‑תאיים כגון אמבה וסנדלית. רובם חד‑תאיים, והם חיים לבדם, בקבוצות קטנות או במרבדים במים. יש גם יצורים רב‑תאיים זעירים, כמו דובוני מים וחלק מהנמטודות.
רבים חושבים שמיקרואורגניזמים הם רק מזיקים, אך זה לא נכון לגמרי. רק כ‑1% מהמינים הידועים גורמים למחלות. רובם חיוניים: הם מפרקים חומרים ומתכלים גופות מתות, וכך ממחזרים חומרים בטבע. חלק גדול מהפוטוסינתזה, תהליך שמייצר חמצן וסוכר, נעשה על ידי אצות זעירות.
מיקרואורגניזמים חשובים גם בתעשייה. בלי הם לא היינו יכולים להכין לחם, מוצרי חלב, יין, בירה ולעיתים גם אנטיביוטיקות.
מבחינת תפוצה, הם כמעט בכל מקום: בקרקע, במים, באוויר, על המזון ועל גופנו. הם נמצאים גם בסביבות קיצוניות, במעמקי הים, במעיינות חמים, בימות מלוחות כמו ים המלח ובקרחונים.
גילוים היה במאה ה‑17, אחרי פיתוח מיקרוסקופ פשוט שאפשר לראות איתו ישויות קטנות. הסוחר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק (1632, 1723) תיעד תצפיות ושלח דו"ח ב‑7 בספטמבר 1676. במשך כמעט 200 שנה התייחסו אליהם בעיקר בחובבנות; רק במחצית השנייה של המאה ה‑19 התחילו להבין את חשיבותם במחלות ובתהליכים ביולוגיים.
מיקרואורגניזמים הם עתיקים ובעלי תפוצה רחבה מאוד. הם חלק בלתי נפרד ממעגלי החיים על כדור הארץ, ומשרתים תפקידים סביבתיים ותעשייתיים מרכזיים.
מיקרואורגניזם (יצורון) הוא יצור קטן מאוד. קטן עד שאי אפשר לראות אותו בלי מיקרוסקופ. מיקרוסקופ הוא כלי שמגדיל דברים קטנים.
יש מיקרואורגניזמים כמו חיידקים (יצורים זעירים), שמרים (פטרייה קטנה), אצות זעירות ואמבה (יצור חד‑תאי). רובם חיים בתא אחד. יש גם יצורים מאוד קטנים רב‑תאיים, כמו דובוני מים.
לא כל המיקרואורגניזמים רעים. רק מעט מהם עוזרים למחלה. רק כ‑1% מהם יכולים לגרום למחלה. רובם טובים או חסרי נזק.
הם עוזרים בטבע. הם מפרקים גופות של יצורים מתים. פירוק = שתפקיד לפרק חומרים כדי שהאדמה תזין צמחים. אצות זעירות עושות חלק גדול מהחמצן של העולם.
גם בתעשייה משתמשים בהם. הם עושים לחם, גבינות, יין, בירה ולעתים תרופות.
מיקרואורגניזמים נמצאים בכל מקום. בקרקע, במים, באוויר, על האוכל, עלינו ובתוכנו. הם גם במקומות קשים, כגון קרקע עמוקה, מעיינות חמים, ימים מלוחים וקרח.
גילו אותם במאה ה‑17, כשעשו מיקרוסקופים פשוטים. הסוחר ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק ראה אותם, ושלח תיעוד ב‑7 בספטמבר 1676. רק במאה ה‑19 הבינו המדענים עד כמה הם חשובים.
תגובות גולשים