מישל וולבק

מישל וולבק (נולד ב־26 בפברואר 1956) הוא סופר, תסריטאי ובמאי צרפתי. זכה בפרסים חשובים, ביניהם פרס אנטראלייה (פרס ספרותי צרפתי יוקרתי) ופרס גונקור (הפרס הספרותי החשוב בצרפת).

וולבק נולד בריאוניון. בילדותו התגורר תקופות באלג'יריה ובצרפת. שם משפחתו וולבק היה שמה של סבתו מצד אביו, והוא אימץ אותו. למד הנדסת אגרונומיה ועבד כעובד מחשבים בפרלמנט הצרפתי. כבר בתקופת הלימודים פרסם שירה וביקורת ספרות.

את ספרו הראשון פירסם ב־1991; זהו ספר עיון על הסופר האמריקני ה. פ. לאבקרפט. הרומן הראשון שלו, "הרחבת תחום המאבק" (1994), הציג תמונה קשה וריאליסטית של חיי היומיום של בתים ממוצעים והפך אותו לדמות שנויה במחלוקת בספרות הצרפתית.

"החלקיקים האלמנטריים" (1998) מספר על שני אחים למחצה והפך לרב־מכר צרפתי ובינלאומי. הספר מבקר תנועות נגד הממסד, מהיפיים ועד תנועות ניו-אייג'.

"פלטפורמה" (2001) עוסק בתיירות מין ובמפגש בין תרבויות. בגלל אמירות נגד האסלאם נתבע וולבק, אך זוכה במשפט.

"אפשרות של אי" (2005) עוסק בהזדקנות ובשיבוטים. ספר זה זכה בפרס אנטראלייה. "המפה והטריטוריה" (2010) עוסק בחייו של צייר; בוולבק עצמו מופיעה דמות משנה. על ספר זה קיבל פרס גונקור. וולבק הודה בשימוש בפסקאות מוויקיפדיה, וטען שזה חלק מעבודת האמן.

ב־2015 פרסם את הרומן "כניעה" (Soumission), שמציב תרחיש פוליטי בדיוני בצרפת. ב־2019 יצא "סרוטונין", שלק החיזוי למאבקים חברתיים כמו מחאות האפודים הצהובים. לוולבק הוענק אות לגיון הכבוד (אות מדינתי צרפתי שמכבד הישגים חשובים). בינואר 2022 יצא "לחסל", מותחן פילוסופי שמתרחש במערכת בחירות בדיונית ב־2027. בשנת 2025 הודיעו כי הוא זכה בפרס ירושלים לספרות, כהוקרה על תרומתו הספרותית.

וולבק עצמו ביים גם סרטים, ורבים מספריו עובדו לקולנוע ולתיאטרון. לאחר משפטו עבר לתקופה קצרה לאירלנד מחשש לחייו וחזר לאחר מכן לצרפת.

ספריו של וולבק כוללים לעיתים תיאורים של מין ולעיתים גם אלמנטים קשים. הוא מבקר את תרבות ההיפים, תנועות ניו-אייג' ועוד. כתביו מעוררים מחלוקת; קיבל גם שבחים וגם תגובות נוקבות. עם זאת, רבים רואים בו סופר מרכזי וספריו מתורגמים לשפות רבות.

וולבק נשוי בפעם השלישית. נישואיו כללו זוגיות ב־1980, נישואין ב־1998 והתגרש ב־2010, ונישואים נוספים ב־2018. בעת ביקורו בישראל ב־2011 הצהיר כי היה פרו־ישראלי.

כל ספריו שתורגמו לעברית יצאו בהוצאת בבל.

מישל וולבק נולד ב־1956. הוא כותב ספרים, שירים וביים סרטים. פרסם ספרים רבים. קיבל פרסים חשובים.

וולבק נולד בריאוניון. בילדותו גר חלק מהזמן באלג'יריה. את שם משפחתו קיבל מסבתו. למד ועבד כעובד מחשבים בפרלמנט בצרפת. פרסם שירים כבר בגיל צעיר.

ספרו הראשון יצא ב־1991. הרומן המצליח הראשון שלו הוא "הרחבת תחום המאבק" (1994). הספר מראה קושי בחיי היומיום של אנשים רגילים.

"החלקיקים האלמנטריים" (1998) מספר על שני אחים למחצה. זה היה רב־מכר גדול. "פלטפורמה" (2001) עסק בתיירות בעייתית ויצר ויכוחים.

"אפשרות של אי" (2005) דיבר על הזקנה ושיבוטים. "המפה והטריטוריה" (2010) מדבר על צייר. בשבילו קיבל וולבק פרס גדול בצרפת.

ב־2015 יצא הספר "כניעה" עם עתיד בדיוני לצרפת. ב־2019 יצא "סרוטונין". ב־2022 יצא "לחסל", מותחן על בחירות בדיוניות.

ספריו עובדו לקולנוע ולתיאטרון. וולבק ביים גם סרט קצר. לאחר משפט ציבורי עבר לתקופה לאירלנד, ואז חזר לצרפת.

חלק מהספרים שלו כוללים תיאורים שמיועדים למבוגרים. ספריו מעוררים גם שבחים וגם ביקורת. רבים עדיין קוראים ומתרגמים אותם לשפות אחרות.

וולבק נישא שלוש פעמים. ביקר בישראל ב־2011 ואמר דברים פרו־ישראלים.

כל הספרים שתורגמו יצאו בהוצאת בבל.