מכפילי פרסה

מכפילי הפרסה (Artiodactyla), או שסועי פרסה, הם סדרה רחבה של יונקים פרסתנים. יש להם כ-220 מינים. רבים חיים באזורים פתוחים כמו מדבריות, מישורים וסוואנות, וחלק ביערות או בקרבת מים. בקבוצה יש חיות זריזות מאוד לצד חיות איטיות ומסיביות. קבוצת מכפילי הפרסה שייכת לקבוצה רחבה יותר שנקראת Cetartiodactyla, הכוללת גם לווייתנאים (לווייתנים, דולפינים ועוד).

המאפיין הבולט הוא מספר זוגי של אצבעות עם פרסות (פרסה = מעטפת קשה סביב האצבע). האצבע הראשונה חסרה, השנייה והחמישית קטנות או נעלמות, ולעיקר המשקל נופל על האצבע השלישית והרביעית. חזיריים שומרים על ארבע אצבעות בכל רגל; אייליים, פריים וגמליים בדרך כלל עומדים על שתי אצבעות. זוהי התאמה לריצה ומה שמבדיל אותם ממפריטי פרסה, שיש להם מספר אי‑זוגי של אצבעות.
לחלק מהמשפחות הגולגולת הקדמית צרה ומאורכת, ובחלקן נפוצות קרניים. ברוב המשפחות יש קיבה מרובת חדרים (קיבה רב‑חדרית), שמתאימה לעיכול צמחים קשים: מיקרואורגניזמים בקיבה עוזרים לפרק את המזון. במשפחות דמויות‑חזיר הקיבה היא יחידה, כי הן אינן מלעיסות את הגירה (גירה = מזון שמחזירים לפה ללעיסה נוספת).
ההיפופוטם הוא הגדול בסדרה, במשקל ממוצע כ‑1,500 ק"ג ולעיתים מעל 2 טון בזכרים גדולים. הקטן ביותר הוא האיילון הג'אווני (Tragulus javanicus), במשקל 1, 2 ק"ג.

מכפילי הפרסה נמצאים בכל היבשות פרט לאוסטרליה ולאנטארקטיקה. המאובנים שלהם מגיעים עד לתקופת האאוקן. בתחילת עידן הקנוזואיקון היו כ‑36 משפחות שונות. עד המיוקן חלק מהקבוצות קיבלו את מראן המודרני. התפשטותם של מכפילי הפרסה לוותה בירידה במספר מפריטי הפרסה. ממצאים מתחילת המאה ה‑21 הראו שאלה שהתפתחו ללווייתנאים קשורים בקשר ישיר למכפילי הפרסה, ולכן הוגדרה הקבוצה Cetartiodactyla.

אצל האדם מכפילי הפרסה חשובים מאוד. שרידי ציד מראים שבני אדם צדו אותם כבר במחצית הקדומה של ההיסטוריה, והם היו מקור מרכזי לבשר בתקופות פרהיסטוריות. חיות משק ראשונות כמו עז, כבש, בקר וחזיר שויתו בסהר הפורה ונשארו חשובות עד היום. חיות אלה נותנות בשר, חלב, צמר, עור ומשמשות לעבודה ולנשיאת משאות. גמלים יויתו מאוחר יותר במספר אזורים.

בהלכה היהודית יונק נחשב כשר אם הוא ממליט גירה (מלעיס שוב את המזון) ובעל פרסה שסועה. דוגמאות של בעלי פרסה כשרים הן כבש, עז ובקר. עם זאת, תת‑סדרות מסוימות שמדענים סווגו כמכפילי פרסה אינן נחשבות ככשרות לפי התורה, למשל בעלי כרית במקרה המסוים הזה.

מכפילי הפרסה הם קבוצה גדולה ומגוונת, הכוללת משפחות רבות ומינים שונים מאוד בגודל ובהתנהגות.

תמונות נפוצות בקבוצה כוללות גמלים דו‑דבשתיים, חזירים מים, פקארי, היפופוטמים, איילונים, מושקים, קאריבו, ג'ירפות, אנטילוקפרה וגאור.

מכפילי הפרסה הם חיות עם פרסות. פרסה היא ציפוי קשה על האצבע.
יש כ‑220 מינים. הם חיים במדבר, סוואנה, מישורים ולעתים ביערות.
חלקם מהירים וחלקם איטיים.

למכפילי הפרסה יש מספר זוגי של אצבעות. בדרך כלל עומדים על האצבע השלישית והרביעית. חזיריים יש להם ארבע אצבעות. איילים וגמלים עומדים על שתי אצבעות.
חלק מהם מעבירים את המזון שוב לפה ללעיסה שנייה. זה נקרא גירה. חיות כאלה יש להן קיבה בעלת ארבעה חדרים. חיות כמו חזירים אינן עושות זאת והן בעלות קיבה אחת.
הגדול בקבוצה הוא היפופוטם. הוא שוקל כ־1,500 ק"ג ומעלה. הקטן הוא האיילון הג'אווני. הוא שוקל 1, 2 ק"ג.

מכפילי הפרסה חיים כמעט בכל מקום בעולם. לא נמצאו באוסטרליה ובאנטארקטיקה. יש להם מאובנים מהאאוקן. לווייתנים קשורים אליהם מבחינה אבולוציונית.

בני אדם צדו חיות אלה בעבר הרחוק. אנשים גם בויתו חלק מהמינים. דוגמאות לויתור הן עז, כבש, פרה וחזיר. חיות אלו נותנות בשר, חלב, צמר ועוזרות בעבודה.

לבעלי חיים להיות כשרים הם צריכים ללעוס את הגירה ולפצח פרסה לסימן שהם כשרים לאכילה.

יש הרבה סוגים של מכפילי פרסה. הם שונים בגודל ובמראה.