מלחמת אזרחים היא עימות פנימי בתוך אותו עם או ישות מדינית. בדרך כלל יש שלב של לחימה בעוצמה גבוהה בין צבאות סדירים (צבא מסודר של מדינה). הסכסוך נובע מעתים קרובות ממחלוקות פוליטיות על שליטה במשטר, אך גם מרקע דתי, אתני, אידאולוגי או כלכלי כמו חלוקת עושר.
מרידה יכולה להפוך למהפכה אם ניצחון אחד הצדדים משנה את סדרי המשטר. בכל זאת, יש מחלוקת על ההבחנה בין "מרידה", "מהפכה" ו"מלחמת אזרחים". למשל, הכינוי למלחמת האזרחים האמריקנית שנוי במחלוקת: מבחינה משפטית דרום ארצות הברית טען לפרישה, ואילו הצפון ראה זאת כמרידה.
בזמנים הקדומים נהגו להתרחש מאבקי ירושה, מרידות כנגד השליט ומרד איכרים. לעיתים שליטים מקומיים החזיקו בצבא פרטי והמרידות הובילו להיפרדות או להחלפת שלטון.
לרוב המורדות לא הצליחו להשיג תוצאה ארוכת טווח. היסטוריונים מודרניים גם מדגישים את חשיבות מרידות האיכרים והעבדים ברקע לשינויים פוליטיים וחברתיים.
במקרא מתוארות כמה מלחמות אזרחים, למשל העימות בין שבט בנימין לשאר השבטים אחרי 'מעשה פילגש בגבעה', וסכסוכים פנימיים בממלכת ישראל לאחר מות רשויות.
בעבר לאומיות, דת ואידאולוגיה שיחקו תפקיד שולי יותר. עם זאת, בתקופה המודרנית גורמים אלה נעשו חזקים. דוגמה להבדל היא כיצד סכסוכים ישנים הוצגו מאוחר יותר כמאבקי לאומיות.
מלחמות אזרחים על רקע דתי היו שכיחות בחברות מונותאיסטיות (אמונה באל יחיד). כשדתות הופכות לנגישות יותר, המתח הבין־דתי עלול לגדול. דוגמות מודרניות כוללות את מלחמות יוגוסלביה ואת מלחמת סוריה, שבה חלק מהקונפליקטים שילבו מתחים דתיים ואתניים.
מהפכה היא לעיתים מלחמת אזרחים שבה צדדים הולכים לעומק השאלות על מבנה המשטר, חלוקת כוח ועושר. דוגמה בולטת היא המהפכה הצרפתית. לפעמים מהפכות מתחילות כמחאות מקומיות והופכות לעימותים רחבי היקף.
לאומיות יכולה להיות סיבה למלחמת אזרחים, בעיקר כאשר קבוצת מיעוט מחפשת עצמאות. במצב כזה נוצרת פרישה של צבא לאומי או התמרדות גרילה שמקבלת תמיכה מקומית.
הפיכה היא מהלומה מהירה שמחליפה את השלטון ללא אלימות נרחבת. הפיכה כושלת עשויה להצית מלחמת אזרחים אם הצד המודח מגייס תמיכה ונוקב בטענות אידאולגיות או לאומיות.
למרות שקווי מחלוקות אתניים, דתיים ופוליטיים קיימים כמעט בכל מדינה, רק בחברות עניות, אוטוקרטיות או מפורדות אזורית הסיכון לפרוץ למלחמת אזרחים גבוה יותר. גורמים נוספים הם שינויי כוח כלכליים, תחרות על משאבים ושיבושים חברתיים.
גם התערבות של מדינות זרות מאריכה רבות ממלחמות האזרחים. דוגמה לכך היא מלחמת האזרחים בספרד, שבה השתתפו כוחות חיצוניים.
שיקום מדינה אחרי מלחמת אזרחים קשה. לא מספיק שהלחימה תפסיק; יש צורך שילוב בין קבוצות אתניות, דתיות או אידיאולוגיות שבדרך כלל איבדו אמון זו בזו. ניסיונות שמירת שלום של האו"ם לעיתים נכשלים.
ישנן דוגמאות רבות ומשמעותיות: מלחמת האזרחים האנגלית, המהפכה הצרפתית, מלחמת האזרחים האמריקנית, מלחמות יוגוסלביה ומלחמת סוריה. כל אחד מהמקרים מדגים סיבות שונות לפרוץ ולהתמשכות העימותים.
חלק ממלחמות האזרחים נמשכות שנים רבות. סיבות לכך כוללות חלוקת כוח פנימית, תמיכה חיצונית והיעדר פתרון פוליטי בר קיימא.
מלחמת אזרחים היא קרב בין קבוצות בתוך אותה מדינה. קרב פירושו לחימה בין כוחות.
היא בדרך כלל נובעת מעימותים על מי ינהיג, כסף, דת או זהות.
לפעמים מרד קטן יכול להפוך לשינוי גדול בשם מהפכה (מהפכה = שינוי גדול במשטר).
בזמנים קדמונים היו מריבות על ירושה, מרידות של איכרים ועבדים, ושלטון מקומי חזק.
בסיפורי המקרא יש תיאורים של קרבות פנימיים בין שבטים ומנהיגים.
בעבר דת ושושלות היו חשובות. היום לאומיות ודת עשויות להדליק סכסוך.
כאשר דתות שונות מתנגשות, זה יכול לגרום למלחמה פנימית.
דוגמאות מודרניות כוללות את מלחמות יוגוסלביה ואת המלחמה בסוריה.
מהפכה היא שינוי עמוק בשלטון. לעיתים היא מתחילה כמחאה ואז מתרחבת.
קבוצות שמרגישות שונה עלולות לנסות לקבל מדינה או זכויות משלהן.
הפיכה היא ניסיון מהיר להחליף שלטון. אם היא נכשלת, זה עלול להוביל למלחמה.
מלחמות אזרחים קורות יותר במדינות חלשות, עשירות פחות או מפורדות.
לאחר המלחמה קשה לאנשים לחיות יחד שוב. יש צורך בבנייה ובאמון מחדש.
תגובות גולשים