ממלכת הכוזרים (כזאריה) הייתה כגאנות טורקית ששלטה בערבות אירואסיה בין המאה ה־7 לתחילת המאה ה־11. בשפה הטורקית הם נקראו 'ה'אזאר' ו'ה'אזאר'לר', ולכן השם 'כוזרים' בעברית הוא חוסר דיוק לשיכור.
הכוזרים התפתחו משבטים נודדים שטיפסו מהמרכז אסיה והתקבעו צפונית לקווקז. הם הקימו ממלכה שבראשיתה שלטה על אזורי הנהרות וולגה ודון, חצי האי קרים, חלקים מצפון הים השחור וצפון הרי הקווקז. ממלכת כזאריה ניצלה את מיקומה על צירי מסחר חשובים, כולל דרך המשי.
במהלך ימי הביניים התערבבו הכוזרים בפוליטיקה של התקופה. הם עזרו לביזנטים במאבקים נגד הפרסים, כפרס שירתו בחצר הקיסרות ואף התקיימו קשרי נישואין בין משפחות שלטון כוזריות וביזנטיות. במאה ה־8 הם הרחיבו את שליטתם מערבה והקימו מבצרים, כמו סרקל על נהר הדון, שנבנה בעזרת מהנדסים ביזנטיים.
הכוזרים לחמו לעתים עם הכוחות המוסלמיים. במאה ה־7, 8 התרחשו פלישות וניסיונות לכפות עליהם אסלאם, אך הכוזרים לעתים הצליחו לבלום פלישות אלה בעזרת בריתות וביקורים צבאיים. מהמאה ה־9 והלאה הם איבדו חלק מהשליטה באזורים הקווקזיים.
מאמצע המאה ה־9 החלו פשיטות של הוורנגים (רוס) וערב רב של שבטים נודדים מצפון. בראשית המאה ה־10 הלחץ גבר. ב־965, 969 פלשו כוחות קייב בראשות סוויאטוסלב, כבשו את מבצר סרקל וכבשו את בירת הכוזרים, איטיל. מאז צומצמו סמכויות הממלכה, ובמאה ה־11 היא חדלה להתקיים ככוח אזורי.
הממלכה הייתה מרובת עמים ושבטים. היא שלטה על עשרות קבוצות ששילמו לה דמי חסות. ההנהגה הכוזרית הייתה טורקית במקורה, והשלטון כונה כגאן.
החברה הייתה רב־דתית: שמאנים (פולחן טבע וטנגרי), נוצרים, מוסלמים ויהודים חיו יחד. מקורות מסוימים מהמתארים את הממלכה מדברים על סובלנות דתית ומוסגדים, כנסיות ובתי כנסת בערים מרכזיות. על פי תיאורים מהמאה ה־10 היו באיטל שופטים מארבע דתות שונות.
הכגאן היה השליט הנסתר לרוב, ואילו הכגאן בק (או אישא) ניהל את המדינה וצבאה. לצדו עמדו מושלים מקומיים וטודונים.
כלכלת כזאריה נשענה בעיקר על מסחר. הממלכה שלטה על דרכי סחר נהריות ויבשתיות מקווקז ועד הים הכספי. היא גבתה מכסי מעבר ודמי חסות. ערי הבירה המרכזיות היו איטיל, סמנדאר ובלנז'אר. בעיירות ובערים התקיימו סוחרים, בעלי מלאכה ושווקים שסחרו בפרוות, דבש, שעווה, משי ותבלינים. הכוזרים גם עסקו בעבדות ובהובלת עבדים לשווקים.
המטבע הכוזרי, יארמק, הושפע ממטבעות ערביות ושאתרו עליו כתובות בערבית.
מקורות יהודיים ומוסלמיים מציינים כי חלק מהכוזרים ובעלי המעטה השלטוני התגיירו. המסורת מספרת על תקופת גיור בה הנהגה קיבלה יהדות, והנהגים היהודיים הונהגו אצל חלק מהשליטים. יש מקורות, כגון מכתבי יוסף המלך וחסדאי אבן שפרוט, שמתארים וטוענים להתגיירות המלך בולאן ואחרים.
עם זאת, מחלוקת מחקרית רחבה קיימת סביב היקף, המועד והמהות של ההתגיירות. חלק מהחוקרים מאמינים שהתגיירות אליטה אכן התרחשה, ואחרים מדגישים חוסר ראיות חד־משמעיות, היעדר ממצאי פולחן יהודי ברורים בארכאולוגיה, וסממנים של אלמנטים אגדתיים בדיווחים. קונצנזוס מסוים קובע שהתהליך היה רב־שלבי והתפתח לאורך זמן.
מאז המאה ה־19 התעוררה תיאוריה שאשכנזים (יהודי מזרח אירופה) אולי נגזרים חלקית מהכוזרים. תיאוריה זו זכתה לתמיכה ולמתנגדות. חוקרים מודרניים רבים דוחים את הרעיון של מוצא רב־עיקרי אשכנזי מהכוזרים. מחקרים גנטיים עדכניים מצביעים על מוצא מזרח־תיכוני עיקרי ליהודים האשכנזים, אך יש מחקרים שדנו בקשרים אפשריים לקבוצות קווקזיות.
הדיון השתרש גם בפוליטיקה, לאומיות וזהות מודרנית. חלק מהכותבים ראו ברעיון מקור לגאווה לאומית, אחרים שיקלו אותו לשם היענות פוליטית, ואף הושמעו מסקנות מוטות ופרופגנדה סביב הנושא.
קבוצות שונות טוענות או נטענות כמקור כוזרי, למשל קהילות בחצי האי קרים וקראים מסוימים, אך הראיות משתנות ולא תמיד חד־משמעיות.
היסטוריה הכוזרים עוררה השראה ליצירות רבות. בין היצירות הבולטות: 'הכוזרי' של רבי יהודה הלוי, ספרות מודרנית בדיונית, רומנים וספרות דתית-בדויה שמתארת דיונים דתיים, מאבקים פוליטיים וחיי הממלכה.
הכוזרים הפכו לנושא של מחקר היסטורי, פולמוס אקדמי ושדה לשאלות על זהות, דת ומורשת. למרות שאימפרייתם דעכה במאות ה־10, 11, זכרם והשאלות סביב דתם ומוצאם ממשיכים לעורר עניין עד היום.
הכוזרים קראו לעצמם ה'אזאר'. השם 'כוזרים' בעברית לא מדויק.
הכוזרים בנו ממלכה בערבות בין המאות ה־7 ל־11. הם שלטו ליד נהרות גדולים וחצי האי קרים. העיר איטיל הייתה בירתם.
הם חיו מסחר. סוחרים עברו אצלם בדרך המשי. הם בנו מבצרים כמו סרקל.
במאה ה־10 כוחות מקייב כבשו את סרקל ואת איטיל. מאז הממלכה נחלשה והפסיקה להיות גדולה.
בכוזאריה חיו אנשים מדתות שונות: שמאנים (מאמינים בטבע), נוצרים, מוסלמים ויהודים. היו שם שליטים שנקראו כגאן, ומנהלי מדינה שנקראו כגאן בק.
הכוזרים הרוויחו מסחר. הם גבו מכסי דרך הנהרות. בעיר היו סוחרים ובתי מלאכה.
יש מסמכים ישנים שאומרים שחלק מהשליטים הכוזרים קיבלו את הדת היהודית. חוקרים רבים חולקים על הפרטים והטיעונים.
הכוזרים נעלמו כממלכה, אבל זכרם נשאר בסיפורים ובהיסטוריה. חוקרים ויוצרים כותבים עליהם עד היום.
תגובות גולשים