מנהל ציבורי

המִנְהָל הציבורי הוא מכלול הארגונים הציבוריים שפועלים במדינה. הוא פועל בהתאם לכללים בירוקרטיים, כלומר נהלים וכללים ברורים שמנחים עבודת משרדים. פעילותו מעוגנת במשפט המנהלי, שהוא חוקי הבסיס שמסדירים את עבודת המשרדים והפקידים.

המנהל הציבורי קיים כבר בתרבויות עתיקות כמו מצרים ופרס. שם הוא טיפל בגביית מיסים, אכיפת חוקים וניהול הצבא. במקומות אלה נוצרו מוסדות שמשפטו את ניהול המים והמשאבים. בתקופת המהפכה התעשייתית התרחבה חשיבותו: ערים גדלו, וצריך היה לארגן שירותים ציבוריים לאוכלוסייה העירונית.

כמקצוע אקדמי, המנהל הציבורי נפרד מפוליטיקה בזכות וודרו וילסון בסוף המאה ה-19. רעיון מרכזי שלו היה שהפוליטיקאים קובעים מדיניות, ואנשי המנהל מבצעים אותה ביעילות. חוקרים חשובים אחרים הם מקס ובר (הדגם הבירוקרטי עם היררכיה וחוקים ברורים), פרדריק טיילור (ניהול מדעי), והרברט סיימון (תפקיד קבלת ההחלטות בניהול).

הדגם המסורתי מתאפיין בכמה עקרונות ברורים:
- מנהל ציבורי נשלט פורמלית על ידי המנהיגות הפוליטית.
- מבנה היררכי ובירוקרטי עם כללים ותפקידים מוגדרים.
- עובדי שירות המדינה הם סגל קבוע ונייטרלי, שאמורים לשרת את הציבור.
- המנהל הציבורי אמור ליישם מדיניות ולא לעצב אותה בעצמו.

המנהל הציבורי המודרני בישראל התחיל בתקופת היישוב ובהשפעת המנדט הבריטי. מוסדות רבים התגבשו אז והמשיכו לפעול לאחר הכרזת המדינה ב-1948. ההסתדרות, שהוקמה ב-1920, סיפקה שירותים חשובים, כגון בריאות.
עם קום המדינה בולט דפוס פריזמטי: שילוב של פורמליזם מודרני ופעמים רבות גם התנהלות לא פורמלית. בעיות כגון מינויים פוליטיים ושחיתות הובילו לקריאות לרפורמה. ב-1986 הוקמה ועדת קוברסקי לקריאה לצמצום ולשינוי המנהל. היו ניסיונות רפורמה נוספים ב-1994 וב-2013 (דוח ועדת דיין) אך יישום מלא לא הושג. מחקר מ-2020 הצביע על קשר בין היעדר רפורמה לבין קשיים בהתמודדות עם משברים כמו מגיפת הקורונה.

בקהילות היהודיות נשמרה במשך הדורות רמה של אוטונומיה. מהדין היהודי ניתן להפיק עקרונות שמתייחסים לרשויות ציבוריות, למשל הציפייה להוגנות וליושרה לפי הכלל "ועשית הישר והטוב". ההבחנה בין מעשים של יחיד לבין מעשים של רשות ציבורית משקפת את המעמד המיוחד של הרשות בציבור.

המנהל הציבורי הוא כל המשרדים והארגונים שדואגים לציבור במדינה. יש להם חוקים וכללים שמנחים אותם. כללים אלה עוזרים לעבוד ביחד ובסדר.

במצרים ופרס העתיקות דאגו לשלם מיסים ולחלק מים. זה היה צורך גדול שם. כשהתעשייה התפתחה, אנשים עברו לערים. אז היה צורך בארגונים שינהלו שירותים לשכונות ולערים.

אדם בשם וודרו וילסון אמר שהפוליטיקאים קובעים כללים. אנשי המנהל אמורים לבצע את העבודה לפי הכללים. גם מקס ובר חשב שמערכת עם חוקים ודרגות ברורה עובדת טוב.

בתקופת המנדט הבריטי נבנו מוסדות מודרניים. ההסתדרות, שנוסדה ב-1920, סיפקה שירותים חשובים כמו בריאות. כשישראל הוקמה ב-1948, המוסדות האלה המשיכו לעבוד. ניסו לבצע רפורמות כדי לשפר את השירותים, אך לא הכל הושלם.

בקהילות יהודיות היו חוקים פנימיים. לגבי רשויות ציבוריות, מצפים להן לנהוג ביושר ולמען טובת כולם.