מנהרת רוח היא כלי ניסוי במחקר אווירודינמי. בכלי כזה זורם אוויר סביב דגם כדי לדמות גוף בעטיפה של אוויר. המנהרה בדרך כלל צינורית; בקצה אחד מוזרם אוויר בתנאים מבוקרים, ובקצה השני הוא נשאב החוצה.
מנהרת רוח בודקת את תפקודם של מטוסים, טילים ומכוניות תחת זרימת אוויר. היא מדמה מהירויות שונות, כולל תת-קולית, עבר-קולית ועל-קולית. ("מאך" הוא יחס למהירות הקול; ערך מאך גבוה מצביע על מהירות גבוהה.) דגם כמו כנף או הגה מונח במרכז המנהרה עם חיישנים. בחלק מהניסויים מזיזים את הדגם בצירים שונים, גלגול, עלרוד וסבסוב, כדי למדוד תגובות לזרימת האוויר.
מנהרות רוח משמשות לחקר תעופת עופות, עטלפים וחרקים. המבחנים חושפים איך תנועות הכנפיים מייצרות עוף. אפשר גם לבדוק השפעות חומרים ריחיים: למשל, אם מדגם חרקים ימשיך לעוף לכיוון חומר מסוים במשך חצי שעה, הוא נמשך אליו יותר מאשר לחומר שאותו מדגם יעקוף רק רבע שעה.
מנהרות רוח משמשות גם לדימוי תנאי מזג אוויר ולפעלולי קולנוע.
מערך מנהרות רוח הוקם בטכניון בשנות ה-60 בראשות מיכאל פורה. כיום (2024) הפקולטה להנדסה אווירונאוטית וחלל כוללת ארבע מנהרות: שתיים לטווח מהירויות לא-דחיס (מאך פחות מ-0.3), אחת למאך בין 0.35 ל-1.1 ואחת לעל-קולית, בין 1.6 ל-3.5 מאך.
מנהרת רוח היא כלי שבו בודקים איך אוויר זורם סביב דגם. דגם הוא מודל קטן של מטוס או כנף. המנהרה נראית כצינור ארוך. בחלק אחד מדוחפים אוויר. בחלק השני שואבים אותו החוצה.
מנהרות רוח בודקות אם מטוסים ומכוניות יציבים באוויר. שמים דגם באמצע ומודדים בעזרת חיישנים. מזיזים את הדגם כדי לראות איך הוא מסתובב.
מדענים גם בודקים עופות, עטלפים וחרקים. כך לומדים איך כנפיים מזיזות אוויר וגורמות לעוף. אפשר לבדוק גם אם חומרים מושכים חרקים לפי כמה זמן הם עפים לעברם.
מנהרות רוח עוזרות גם לצילומי פעלולים בקולנוע ולדמות מזג אוויר.
בטכניון הקימו מערך מנהרות רוח בשנות ה-60. היום יש שם ארבע מנהרות. שתיים מיועדות למהירויות נמוכות (מאך קטן), אחת לטווח בינוני ואחת למהירויות מהירות מאוד מעל מהירות הקול.
תגובות גולשים