מני מזוז

מנחם "מני" מזוז נולד ב-1955 בג'רבה, תוניסיה. משפחתו עלתה לישראל ב-1956 והתיישבה בנתיבות. הוא גדל במשפחה גדולה, למד בישיבה תיכונית בירושלים ועזב את אורח החיים הדתי לפני גיוסו לצה"ל. שירת כמפקד טנק בחיל השריון.

למד משפטים באוניברסיטה העברית וסיים בהצטיינות. התמחה בבית המשפט העליון ובפרקליטות. הצטרף לפרקליטות המדינה ב-1981 ועבר בין מחלקות שונות, כולל מחלקת בג"צים, טיפול בתיקים מול בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) והממשלה.

בין 1991 ל-1995 היה מעורב במשא ומתן הישראלי-פלסטיני, ובהסכמי עזה-יריחו. ב-1994 מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וטיפל בסוגיות מנהליות, ביטחוניות ובינלאומיות. הוביל רפורמות: שיפור הליכי מינויים בשירות המדינה, הקמת הרשות לאכיפת דיני תכנון ובניה, והקמת בתי משפט לעניינים מינהליים.

בפברואר 2004 מונה ליועץ המשפטי לממשלה (התפקיד של היועץ הוא לייעץ לממשלה בכל נושא משפטי). מינויו התקבל על רקע ועדת שמגר, שקבעה כללים למינוי.

במהלך כהונתו הועלו תלונות חשבונאיות לגבי תשלומי יתר לקרן השתלמות על שמו. לאחר ויכוח שהתמשך מספר שנים, סידר מזוז את החוב לפי הוראות האוצר.

מזוז ראה בתפקיד היועמ"ש תפקיד יזמי ולא רק מתריס. הוא התנגד לפיצול התפקיד בין יועץ השלטון לתובע הכללי. מצד אחד הימנע מאקטיביזם שיפוטי מופרז; מצד שני, קידם אקטיביזם כשמדובר בגרעין תפקידי המערכת המשפטית.

הוביל רפורמות ארגוניות בפרקליטות, והקמת בתי דין מקצועיים לענייני זרים. קיבל פרסים מקצועיים על פועלו.

מזוז ניהל פעילות משפטית נגד חסימות כבישים ופעל להעמיד לדין פעילים שקראו לחסימות. דבק בעמדת אכיפה נחרצת כנגד חסימות פוגעות בסדר הציבורי.

טיפל באיזון בין שיקולי ביטחון לשיקול החוק. התנגד להריסת בתים כאמצעי הרתעה קיצוני ועמד נגד הפסקת חשמל מוחלטת בעזה לאחר השתלטות חמאס, אם כי תמך בצמצום החשמל ככלי מדיניות.

קידם מאבק כולל בשחיתות במוקדי ההשלטון, כולל חקירות של בכירים. שינה את כללי המינוי והקפיד על אכיפה נגד מינויים פוליטיים, כדי להפחית השפעות של מקורבים.

למידה נרחבת קבעה כללים שקובעים מינוי פומבי ותחרותי למשרות בכירות. גם מינויי תאגידים עירוניים זכו לפיקוח מוגבר.

הוקיע סרבנות אזרחית שנובעת ממניעים פוליטיים, וראה בה סכנה לכיבוד החוק.

בזמנו הוגשו כתבי אישום נגד מספר אישי ציבור ופעלו הליכים משפטיים גדולים, כולל פרשת רשות המיסים. עם זאת, הדגיש שלא נכון להחיל את הכלי הפלילי מעבר למה שהוא ראוי.

יזם תורת לחימה משולבת נגד ארגוני פשע. קידם אמצעי חקירה חדשים, חילוט כספים ושיתופי פעולה בין רשויות. מאמצים אלו הביאו להרתעה ולמעצרים רבים.

פעל למניעת אפליה כנגד ערבים בשירות המדינה ובמכרזים. פסל מינויים שנראו גזעניים. קידם זכויות לבני זוג מאותו מין בתחומים כמו ירושה, זכויות סוציאליות ואימוץ.

בתחום זכויות נאשמים, הנחה לא להגיש כתבי אישום המבוססים רק על הודאה ללא ראיות משלימות.

נבחר ככהן בבית המשפט העליון ב-2014. נקרא לשפוט סוגיות מנהליות ופליליות. נחשב ליברלי במקרים רבים, אך לעיתים נקט בעמדות שמרניות יותר.

ב-2020 ספג ביקורת על כך שבתו הועסקה במשרד הרווחה, ונאמר לו כי היה עליו להודיע על הקשר לפני הדיון. פרש מהשיפוט ב-30 באפריל 2021.

כעומד לדעות מיעוט, התנגד להריסת בתי מחבלים כצעד הרתעתי ולמגבלות על חופשות לאסירים ביטחוניים.

בכמה פסיקות תמך בזיכויים כשפגעו בזכויות היסוד של נחקרים. יחד עם זאת, לא תמיד הצטרף לדעות המיעוט.

הביע דעות פוליטיות-משפטיות, כמו תמיכה חלקית בפסקת התגברות וחשש מהרפורמה המשפטית. הוצע למינוי בוועדה למינוי בכירים, אך המינוי בוטל על ידי בג"ץ.

נשוי לעורכת הדין אלינוער מזוז ואב לשתי בנות. מתגורר בירושלים. משפחתו כוללת קרובים ששירתו בתפקידים ציבוריים.

מני מזוז נולד ב-1955 בתוניסיה. משפחתו עלתה לישראל כשהיה תינוק. גדל בעיירה נתיבות. שירת בצבא כמפקד טנק.

למד משפטים וסיים בהצטיינות. עבד שנים רבות בפרקליטות. פרקליטות זה הגוף שמייצג את המדינה בבית המשפט.

היה היועץ המשפטי לממשלה. התפקיד אומר לתת ייעוץ משפטי לממשלת ישראל.
עסק ברפורמות: שינה את כללי המינוי למשרות חשובות והקים בתי משפט מנהליים.
נלחם גם בשחיתות, כשאנשים בכירים עושים מעשים אסורים.

היה מעורב בהחלטות לגבי המחאה נגד תוכנית ההתנתקות. בדרכי פעולה ביטחוניות, חשב שצריך לשמור על החוק גם בשעת מצוקה.

עבד כדי שמיעוטים, למשל ערבים, יקבלו הזדמנויות שוות. גם קידם זכויות לבני זוג מאותו מין בתחומים חשובים.

בשנת 2014 מונה לשופט בבית המשפט העליון. זהו בית המשפט הכי גבוה במדינה. פרש ב-2021.

לאחר שעזב ביקש להגיב על רפורמות משפטיות והשתתף בדיונים ציבוריים.

נשוי, בעל שתי בנות, גר בירושלים.