מספר (בלשנות)

מספר דקדוקי (תכונה שמראה כמה יש: אחד או יותר) הוא תכונה דקדוקית שמציינת הבחנה כמותית. הוא משפיע על הנטייה, שינוי צורת המילה כדי שתתאים להקשר.

ההבחנה הבסיסית ביותר היא בין יחיד ורבים. למשל: ספר לעומת ספרים. בדרך כלל הצורה הבסיסית היא היחיד, והרבים מסומן בתוספות צורניות.

בעברית המסורתית שם עצם אחרי מספר יופיע ברבים במספרים 2, 10. לדוגמה: "שלושה שקלים". מהמספר 11 ואילך אפשר להשתמש גם ביחיד וגם ברבים. צורת היחיד נפוצה במיוחד בשמות שמונים בספירה, כמו יום, שנה, איש ושמות מטבעות.

יש חריגים: שמות לועזיים לציון מידות ומשקלות (מטר, קילוגרם, דונם, דולר) מקבלים לעתים קרובות צורת יחיד גם במספרים עד עשר.

כיום, לפי רוביק רוזנטל, קיימת נטייה לערבוב בין האפשרויות, בעיקר מ-11 ואילך. שימוש ברבים עם מספרים גדולים (מה שמכונה "הכלל הגדול") נתקל לעתים כאי־נכון, ולכן מומלץ להכיר גם את צורת היחיד וגם את צורת הרבים במקרים אלה.

מספר דקדוקי (מראה אם דבר הוא אחד או יותר) אומר אם המילה תהיה יחיד או רבים.

लמשל: ספר הוא יחיד. ספרים הם רבים.

בעברית, אחרי המספרים 2 עד 10 המילה בדרך כלל ברבים. למשל: שלושה שקלים.

ממספר 11 ומעלה אפשר לומר גם ביחיד וגם ברבים. יחיד נפוץ עם מילים כמו יום, שנה, איש ועם שמות של כסף.

יש חריגים: מילים למידות ומשקלות, כמו מטר וקילוגרם, נשארות ביחיד גם עם מספרים קטנים.

היום אנשים לפעמים משלבים בין הצורות ומדברים בשתי הדרכים.