מקדש ארטמיס באפסוס

מקדש ארטמיס באפסוס היה אחד משבעת פלאי תבל. הוא נבנה לכבוד ארטמיס, אלת הציד והירח היוונית. המקדש עמד באפסוס שבאסיה הקטנה, כ-50 ק"מ דרומית לאיזמיר שבטורקיה. בנייתו החלה בתקופת קרויסוס, מלך לידיה, ונמשכה כ־120 שנה. רובו הושלם סביב שנת 550 לפנה"ס.

במקדש עבד פסל מעץ של האלה שהיה מקושט בתכשיטים. בעבר רואים בסמני הפסל "שדיים מרובים" כסמל פוריות, אך כיום חוקרים מפרשים אותם כתכשיטים או חרוזים. על ראשה של האלה נראה כתר דמוי חומה, וסמלה כלל מטה עם נחשים. כמו באלים אחרים, גם כאן היו קדשות ובנות משרתות את הפולחן. המתיישבים היוונים קישרו את דמות המקומית הזאת עם ארטמיס, אך מקור הפולחן היה קדום מהתרבות היוונית.

האתר היה קדום עוד לפני בוא האיונים. ממצאים חרסיים מעידים על שימוש כבר בתקופת הברונזה. במאה ה־8 לפנה"ס נבנה כאן מקדש מוקף עמודים, מבנה פריפטרלי, כלומר מוקף עמודים מכל הצדדים. במאה ה־7 נחרב המקדש בשיטפון; חלקיו נקברו בחול.

במאה ה־6 לפנה"ס נבנה מקדש חדש משיש. האדריכל כרסיפרון ומלנו מטגנס תכננו אותו במבנה גדול עם שורת עמודים כפולה, כדי לאפשר תהלוכות סביב הנאוס (ההיכל המרכזי). את הבנייה מימן קרויסוס. המקדש הפך לאתר מרכזי לביקורים ולמנחות.

המקדש הוצת ביוזמת הרוסטרטוס ב־21 ביולי 356 לפנה"ס. בלילה זה נולד גם אלכסנדר מוקדון, וכמה מקורות קישרו בין האירועים. אלכסנדר הציע לממן שיחזור, אך התושבים סירבו. לאחר מותו של אלכסנדר בנו את המקדש מחדש, אך הוא נהרס שוב בפלישה הגותית ב־262 לספירה. עם מעבר רוב התושבים לנצרות ופסק הפולחן בידי תאודוסיוס במאה ה־4, המקדש איבד את מעמדו. בשנת 401 נהרס סופית, ואבניו שומשו לבניין מבנים אחרים.

בשלהי המאה ה־19 גילתה משלחת של המוזיאון הבריטי בראשות ג'ון טרטל ווד את שרידי האתר (1869). חפירות נוספות נערכו עד שנות ה־30 של המאה ה־20. שברי פסלים וממצאים הועברו ו-מוצגים בחדר אפסוס במוזיאון הבריטי.

לפי פליניוס הזקן, המקדש היה כ־115 מטר אורך ו־55 מטר רוחב. הוא היה עשוי בעיקר שיש. סביב הנאוס עמדו כ־127 עמודים בסגנון יוני, כל אחד בגובה כ־18 מטר. המקדש וקירותיו היו מצופים ועמוסים בפיסול ובציורים. פסלים בולטים הוצבו בו, ועובדו על ידי אמנים מפורסמים כמו פידיאס ופוליקליטוס. ליד המזבח עמד פסל פולחן מעץ וציפוי שנהב, שיצר הפסל אנדויוס.

מקדש ארטמיס היה מבנה גדול לכבוד האלה ארטמיס. הוא היה באפסוס, קרוב לאיזמיר שבטורקיה. הבנייה נמשכה זמן רב והסתיימה בערך ב־550 לפני הספירה.

במקדש עמד פסל עץ של האלה. הפסל היה מקושט בעגילים ואבן. פעם חשבו שזהו סימן להולדה, היום חושבים שזה תכשיטים בלבד. על ראשה היה כתר שדמה לחומה. נשים צעירות שירתו את האלה.

אתר המקדש היה קדום מאוד. מקדש מוקדם נבנה במאה ה־8 לפני הספירה. המקדש הגדול של שיש הוקם בסביבות 550 לפני הספירה. ב־356 לפני הספירה הצית צעיר בשם הרוסטרטוס את המקדש כדי לזכות בתהילה. באותו לילה נולד אלכסנדר הגדול.

המקדש שוקם מאוחר יותר. הוא נחרב שוב בפשיטה של הגותים במאה ה־3 לספירה. כשהרבה אנשים הפכו לנוצרים, המקדש הפסיק להיות חשוב. בסוף הוא נהרס והאבנים שימשו לבניין מבנים אחרים.

השרידים נתגלו שוב ב־1869 על ידי משלחת בריטית. חלקי פסלים נמצאים היום במוזיאון הבריטי.

המקדש היה גדול מאוד. היה בו חדר מרכזי שקרוי נאוס, וזהו החדר שבו שימשו את הפסל. סביב המקדש עמדו הרבה עמודים גבוהים. המבנה נבנה משיש והיה מקושט בפסלים וציורים.