מקרו-כלכלה

מקרו-כלכלה היא ענף כלכלה שעוסק במשק כולו. היא בוחנת תופעות רחבות כמו גאות ושפל מחזוריים, תוצר מקומי גולמי (הסכום הכולל של מוצרים ושירותים), תעסוקה ואבטלה, שינויים במחירים, מאזן תשלומים וצמיחה כלכלית. זאת בניגוד למיקרו-כלכלה, שמתמקדת ביחידות בודדות כמו צרכנים ויצרנים.

לפני שנות ה־30 מרבית החוקרים התרכזו במיקרו-כלכלה והניחו שהמשק הוא פשוט סכום של פרטים. השפל הגדול שינה את זה והראה שהכל צריך הבנה של המשק כולו. ג'ון מיינרד קיינס הציע את רעיון הביקוש המצרפי, כלומר כמה אנשים ועסקים רוצים לקנות בסך הכל, להסבר תנודות בתוצר ובאבטלה. רעיונותיו השפיעו עמוקות על התחום.

בשנות ה־50 פותחו מודלים מקרו-כלכליים שלמים שבחנו את המשק כולו על בסיס הנחות מיקרו-כלכליות; בין התורמים בולטים היה יאן טינברגן, שפיתח מודל למדינת הולנד ולאחר מכן יישם גישות גם בארה"ב ובבריטניה. פרויקט הקישור הגלובלי "LINK" הובל על ידי לורנס קליין, וזיכה אותו בפרס נובל לכלכלה ב־1980. בשנות ה־70 צמחו ביקורות, ובמיוחד של רוברט לוקאס, שטען שמודלים קיינסיאניים חסרים יסודות מיקרו-כלכליים ברורים. הטיעונים האלה הביאו להתפתחות אסכולות כמו הכלכלה הנאו-קיינסיאנית, שניסו לשלב מיקרו ומקרו.

יש שתי גישות עיקריות: הכלכלה הקיינסיאנית, שמדגישה את תפקיד הביקוש הכללי במשק, והכלכלה הנאו-קלאסית, שמדגישה את היצע, כלומר היכולת לייצר סחורות ושירותים. רוב האסכולות לא מתעלמות מההיבט השני, אלא מדגישות אותו יותר או פחות.

קיימות אסכולות רבות במקרו-כלכלה, והן נבדלות בעיקר בהדגשים המתודולוגיים ובאופן שבו הן בונות מודלים להסבר ולמדיניות.

מקרו-כלכלה היא חקר כל המשק, לא אנשים בודדים. המשק הוא כל העסקים והצרכנים יחד.

מקרו-כלכלה בודקת דברים כמו תוצר כלכלי, עבודה, מחירים וצמיחה. תוצר כלכלי זה כל מה שמייצרים במדינה.

לפני שנות ה־30 חקרו בעיקר פריטים בודדים. השפל הכלכלי הגדול גרם לצורך לחשוב על כל המשק. קיינס הציע להסביר תנודות בעזרת ביקוש מצרפי. ביקוש מצרפי פירושו כמה אנשים ועסקים רוצים לקנות בסך הכל.

בשנות ה־50 נבנו מודלים גדולים כדי להבין משקים שלמים. טינברגן פיתח מודל למדינה. קליין עזר ליצור מודל עולמי שנקרא "LINK". קליין קיבל פרס נובל ב־1980.

בשנות ה־70 קמו כלכלנים שאמרו שיש בעיות במודלים הישנים. לוקאס היה אחד הבולטים. זה הוביל לדרכים חדשות לשלב בין רעיונות ישנים לחדשים.

יש שתי דרכים עיקריות: דרך שמתמקדת בביקוש, מי שקונה, ודרך שמתמקדת בהיצע, מה שמיוצרים. כל דרך מדברת על חלק חשוב במשק.