השפל הגדול התחיל בהתמוטטות הבורסה בניו יורק ב-24 באוקטובר 1929, "יום חמישי השחור". המשבר החל בארצות הברית והתפשט למדינות רבות במשך שנות ה-30.
לפני 1929 השתמשו בממשלות בארצות הברית במדיניות "לסה פר", לא להתערב בכלכלה ולתת לשוק "לנקות" את עצמו. בשפל של 1920-21 השיטה נראתה יעילה כי המשבר חלף יחסית מהר.
הרברט הובר נכנס לנשיאות בתחילת 1929. בניגוד לממשלים קודמים, האמין שיש לפעול ולתאם בין מגזר פרטי לממשלה. הוא תמך בעבודות ציבוריות, בשימור שכר ובתוכניות להלוואות לאיכרים ולבנקים.
הובר ביקש שהתעשיינים לא יפטרו עובדים וימשכו בשכר. הבנק הפדרלי הזרים כסף לשוק והוריד ריביות. הובר הקצה כסף לפרויקטים ציבוריים, אוניות ובנייה. מחלקת החקלאות קיבלה תמיכה ויוזמו ועד חוות פדרלי (FFB) והלוואות לאיכרים.
ב-1930 חתם הובר על חוק המכסים סמוט-האולי, שהעלה מכסים על מוצרים רבים. החוק פגע בסחר העולמי והחריף את המשבר, במיוחד לחקלאים שייצאו תוצרת.
הובר עיגן הוראות נגד הגירה והפעיל לחץ כדי שצעירים ילמדו ולא יצאו לעבודה מוקדם. המטרה הייתה למנוע ירידת שכר עקב תחרות בעבודה.
ב-1931 מדינות אירופאיות נטשו את "תקן הזהב", החוק שקבע שער מטבע לפי זהב. נטישה זו החריפה את המשבר הבינלאומי והשפיעה על הבנקים והמסחר.
תוכניות רחבות להקמת פרויקטים ציבוריים הוצעו כדי להמריץ את הכלכלה. הובר קידם הקמת גוף כמו "חברת אשראי לאומית" (NCC) ו"החברה למימון בנייה מחדש" (RFC) להזרמת אשראי לבנקים ולחברות.
הועלו רעיונות קיצוניים של תכנון תעשייתי וקרטליזציה, שפעמים רבות הושוו לשיטות של מנהיגים אירופיים כמו מוסוליני. חלק מהתעשיינים והאינטלקטואלים ראו בתכנון מרכזי פתרון אפשרי.
הובר הציע "ניו דיל" שהרחיב הוצאות ממשלתיות. כדי לממן זאת העלה מיסים. העלאת המיסים לא היתה מספקת, והכנסות הממשלה ירדו עם צניחת התוצר.
ה-RFC העניקה הלוואות רבות לבנקים ולחברות רכבת. חלק מההלוואות הוענקו באופן מושחת או לצרכים שלא עזרו לשיקום ארוך טווח.
הובר תמך בהקלה מוניטרית כדי להגדיל את האשראי. ניסיונות להנחיל אינפלציה נכשלו: הבנקים חששו להלוות, הפיקדונות ירדו והתרחשה דפלציה, ירידת מחירים.
כלכלנים כמו אירווינג פישר ומילטון פרידמן תמכו ברעיון שחשוב לשמור על רמת מחירים יציבה. אחרים דרשו אינפלציה מבוקרת כדי להקל על החובות ולהמריץ את הפעילות.
בבחירות 1932 הפסיד הובר לפרנקלין רוזוולט. רוזוולט הבטיח "הקלה, שיקום ורפורמה" (Relief, Recovery, Reform). לקראת כניסתו התגברו פדיונות הבנקים והמשבר החריף.
מדדי הייצור והיצוא צנחו. האבטלה עלתה מאד והגיעה לכ-25% ב-1933. הובר הצליח יחסית לשמר את רמות השכר ההמוניות, השכר הריאלי נשמר ואף עלה במידה, אך המצב הכלכלי הכולל החמיר, והרבה מדיניותו הותקפו כבלתי מספקות.
השפל הגדול התחיל כששוק המניות בארצות הברית קרס ב-24 באוקטובר 1929. זה היה רגע שבו הרבה אנשים הפסידו כספים.
הובר היה נשיא ארצות הברית. הוא רצה שהממשלה והחברות יעבדו יחד. הוא נתן כסף לפרויקטים של בנייה. הוא גם עזר לאיכרים בהלוואות.
בשנת 1930 הועלו מכסים על מוצרים שמיובאים. חוק זה קרא "סמוט-האוולי". זה הקשה על המסחר בין מדינות.
במדינות מסביב לאירופה קרסו בנקים. מדינות חדלו לקשור את המטבע לזהב. זה החמיר את המשבר.
הרבה אנשים איבדו את עבודתם. בערך רבע מהעובדים לא מצאו עבודה ב-1933. הממשל קרב תוכניות כדי לעזור, אבל המצב נשאר קשה.
ב-1932 נבחר פרנקלין רוזוולט לנשיא. הוא הבטיח לשנות הרבה ולנסות דרכים חדשות כדי לעזור לאנשים.
תגובות גולשים