מרטין בורמן

מרטין לודוויג בורמן (17 ביוני 1900, 2 במאי 1945) היה מנהיג בכיר במשטר הנאצי. הוא שימש כמזכירו האישי וכנציג בכיר של אדולף היטלר. אחרי המלחמה הועמד לדין במשפטי נירנברג, הורשע ונידון למוות.

בורמן נולד בווגלבן שבגרמניה. אביו מת כשהיה קטן. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה גויס לרגימנט תותחנים אך לא לחם. בשנות ה-20 עבר הכשרה חקלאית והצטרף לפרייקור (Freikorps), מיליציה ימנית קיצונית שפעלה אחרי המלחמה. ב-1924 נדון לשנה מאסר על מעורבות ברצח פוליטי. לאחר שחרורו הצטרף לפעילות ימנית, וב-1927 הצטרף למפלגה הנאצית.

החל ב-1928 טיפס בתפקידים במפלגה. ב-1933 ייסד קרן לגיוס כספי תעשיינים למען היטלר ותפקד כמנהל רכושו האישי. הוחלט למנותו לרייכסלייטר (Reichsleiter), תואר בכיר במפלגה שפעל ישירות מטעם היטלר. הוא גם נבחר לרייכסטאג.

בורמן ניהל את רכישת הקרקעות בסביבת הברגהוף, בית הקיץ של היטלר. לטענות במקור, כדי להשיג שטחים הפעיל לחץ ואף איים על כפריים שסירבו למכור.

בשנים שבהן רודולף הס נדחק מהשלטון, בורמן רכש לעצמו את תפקידיו. הוא הפך למזכיר האישי של היטלר ולראש לשכת המפלגה. בורמן ניהל את יומנו של היטלר, קבע מי ייפגש עמו ומה יידע. תפקיד זה נתן לו שליטה רחבה בנושאים פוליטיים ומנהליים.

הוא דגל בהפרדת הדת מהמדינה וניסה להפחית את השפעת הכנסיות בגרמניה. ב־1943 זכה למינוי רשמי של "מזכיר הפיהרר" והעמיק את כוחו.

ב-1944 הוטל עליו לארגן את ה"פולקסשטורם" (Volkssturm), כוחות מיליציה אזרחיים שהוקמו בסוף המלחמה.

בורמן היה מעורב בקבלת החלטות לגבי המדיניות הנאצית במזרח אירופה. ב-16 ביולי 1941 השתתף בפגישה עם היטלר שבה נדונו צעדים כנגד האוכלוסייה האזרחית ברוסיה. הוא נמנה עם האחראים לשואה, מדיניות ההשמדה של העם היהודי. בוועידת ואנזה ב-20 בינואר 1942 נכח נציגו של בורמן. ב-9 באוקטובר 1942 חתם על צו שחייב חיסול יהודים בשטחי הרייך.

בורמן שהה בבונקר של היטלר בברלין עד התאבדותו של היטלר. לאחר מכן יצא מהבונקר בלילה בין 30 לאפריל ל-1 במאי 1945 עם כמה מקורבים. ישנן גרסאות שונות לגבי מותו. עדים וחיפושים הובילו לטענות שונות על מותו במקום.

הוא הועמד לדין ב-29 באוקטובר 1945 במשפטי נירנברג. ב-1 באוקטובר 1946 הורשע בפשעי מלחמה ונדון למוות. מכיוון שלא נמצאה גופתו, הוכרז כמת רשמית רק במרץ 1954.

בשנות ה-60 ולצר תחילת ה-70 הועלו דיווחים וטענות לגבי מיקומו האפשרי בדרום אמריקה. חפירות לא הצביעו על תוצאות במשך שנים. ב-7 בדצמבר 1972 נמצאו זוג שלדים בקרבת תחנת רכבת בברלין. בדיקות גרמו לזהותם להיות מיוחסת לבורמן ולרופאו שטומפפגר. בדיקת DNA ב-1998 אישרה את זהות השלד. בשנת 1999 נשרף נוסח השלד ואפרו פוזר בידי בנו מעל הים הבלטי.

בורמן נישא ב-1929 לגרדה בוך. להיוולדו עשרה ילדים עד 1943, מתוכם שרדו תשעה. הבן הבכור נקרא אדולף מרטין, לשם היטלר. אחרי המלחמה כמה מבניו הצטרפו לכנסייה הקתולית, ואחד אף הפך לכומר.

בספרות ובטלוויזיה הועלו השערות על סוף חייו של בורמן. סדרות אמריקאיות הציעו תסריטים לפיהם חי זה שנים בארגנטינה ובפרגוואי. מסמכי מודיעין מסוימים דיווחו על דיווחים כאלה במקומות שונים. מסמכים טוענים גם על קבורתו בפרגוואי בשנת 1959, אך ממצאים מדעיים הקימו את הזהות שנמצאה בברלין.

מרטין בורמן נולד ב-1900 ונפטר ב-1945. הוא היה אדם חשוב במפלגה של היטלר. אחרי המלחמה הרשיעו אותו בפשעי מלחמה.

כשהיה צעיר הצטרף לפרייקור (קבוצת לוחמים ימנית). אחר כך הוא הצטרף למפלגה הנאצית ב-1927. ב-1924 נידון לשנה בכלא בגלל מעורבות ברצח פוליטי.

ב-1933 התחיל לאסוף כסף להיטלר ולעבוד לניהול רכושו. הוא קיבל תפקיד רייכסלייטר, מנהל חשוב במפלגה. הוא גם דאג לשטחים ליד ביתו של היטלר.

בורמן היה המזכיר האישי של היטלר. המזכיר מנה את יומנו של היטלר וקבע מי יפגוש אותו. כך הייתה לו השפעה גדולה.

בורמן היה מעורב בהחלטות שנגעו ליהודים בתקופת השואה (השמדת היהודים). הוא חתם על צו ב-9 באוקטובר 1942 שנגע להרבה יהודים.

לאחר מותו של היטלר יצא בורמן מהבונקר בברלין. יש סיפור על כך שמצאו מאוחר יותר שלדים שזוהו כשלו. בדיקת DNA בסוף שנות ה-90 אישרה שזהו השלד של בורמן. ב-1999 נשרף שלדו ואפרו פוזר.

בורמן נישא לגרדה בוך ב-1929. לזוג נולדו עשרה ילדים. אחד מבניו נקרא על שם היטלר.

יש סיפורים ותכניות טלוויזיה שהציעו שהוא חי אחרי המלחמה בארגנטינה או בפרגוואי. מסמכים ועדים דיברו על האפשרות הזאת.