מרים נאור

מרים (מירה) נאור (26.10.1947, 24.1.2022) הייתה שופטת ישראלית שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון (העמדה השיפוטית הגבוהה ביותר בישראל) מינואר 2015 עד אוקטובר 2017. קודם לכן שימשה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון ממאי 2012 ועד ינואר 2015, וכשופטת בבית המשפט העליון משנת 2003. היא הייתה גם יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית (ועדה שמפקחת על בחירות) בין דצמבר 2011 ליוני 2012, ועמדה בראש ועדת חקירה ממלכתית (חקירה רשמית שבוחנת אסון) לחקר אסון הר מירון מאוגוסט 2021 עד לפטירתה.

נולדה בירושלים. סיימה את התיכון בגימנסיה העברית רחביה ב-1965. שירתה בצה"ל כמורה חיילת ושוחררה ב-1967. ב-1971 סיימה לימודי משפטים עם הצטיינות באוניברסיטה העברית. התאמנה אצל השופט משה לנדוי. בשנותיה כסטודנטית נטלה חלק בניסיון לחידוש היישוב היהודי בחברון, אך פרשה מפעילות זו בגלל הסתייגויות משפטיות ואתיות.

ב-1972 הצטרפה לפרקליטות המדינה במחלקת בג"צים (התקווה לטיפול בעתירות לבית המשפט הגבוה). התקדמה לתפקיד סגן בכיר בפרקליטות. במקביל לימדה באוניברסיטה העברית בפקולטה למשפטים.

ב-1980 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים. אחר כך שירתה בבית המשפט המחוזי, שם ישבה בהרכב שהרשיע את אריה דרעי. בשנות ה-90 כיהנה כדן יחיד במשפט הבנקאים שהזמין הרשעות בבנקים ובאנשיהם. ב-2001 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון תחילה במעמד זמני, וב-16 ביוני 2003 מונתה לשופטת קבועה.

באפריל 2012 נבחרה למשנה לנשיא בית המשפט העליון. לפי נוהג הסניוריטי (מינוי השופט הוותיק ביותר לנשיא) מונתה לנשיאת בית המשפט בינואר 2015.

ב-2016 כתבה מכתב נגד שינוי במערכת מינוי השופטים, ותיארה את ההצעה כבעלת פוטנציאל מסוכן. בסוף אוגוסט 2017 התקיימו הפגנות מול ביתה בעקבות פסק דין על גורל מסתננים מאפריקה.

נפרשה מתפקידה בנובמבר 2017 (הפרישה הרשמית ב-26.10.2017), ומיכל אסתר חיות מונתה במקומה.

באחד מפסקי דינה קבעה שיש לפרש ערבות לפי כוונת הצדדים ולא רק לפי הניסוח הכתוב.

ב-2011 דחתה בהרכב את ערעורו של נשיא מדינה לשעבר, משה קצב, על הרשעתו. בפרשה אחרת הייתה בהתחלה בדעת מיעוט לגבי הרשעתו של שמעון שבס, אך בהמשך התקבלה עמדתה והרשעה הושלמה.

ב-2017 הובילה את דעת הרוב בפסיקה שפסלה את הסדרי הגיוס המיוחדים לבני ישיבות על פי תיקונים בחוק שירות הביטחון. פסק הדין נתן לכנסת זמן לתקן את החוק.

הובילה גם פסקי דין שאוסרים לראשי ערים שנחקרים בעבירות חמורות להמשיך לכהן. ב-2016 קבעה שבעניין חוק השבות יש לראות כיהודי מי שעבר גיור בקהילה אורתודוקסית, גם אם הגיור לא נעשה במסגרת המדינה. באותו זמן ניסחה עמדות מרכזיות בפסקי דין על גיל פרישה ושוויון.

הייתה בדעת הרוב שקבעה שלא לשר הפנים סמכות לשלול מעמד תושב קבע מתושבי מזרח ירושלים בשל השתתפות בבחירות של הרשות הפלסטינית.

נאור החליטה שהרשות השופטת לא תיוצג בטקס ממלכתי בגוש עציון, החלטה שיצרה דיון ציבורי.

מאוקטובר 2018 כיהנה כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית. ביוני 2021 מונתה לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון.

הייתה נשואה לפרופ' אריה נאור. להם שני בנים תאומים. חיה בירושלים ונפטרה ב-24 בינואר 2022 בגיל 74. נקברה בבית הקברות סנהדריה.

מרים (מירה) נאור נולדה בירושלים ב-1947. היא למדה משפטים וסיימה את האוניברסיטה ב-1971.

היא עבדה בפרקליטות והייתה מורה למשפטים. אחרי זה היא הפכה לשופטת. שופטת היא מישהי שמחליטה בסכסוכים בבית דין.

ב-1980 הפכה לשופטת בבית משפט השלום. אחרי זה שימשה בבית המשפט המחוזי. ב-2003 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הוא בית הדין הכי גבוה במדינה.

בשנת 2015 מונתה לנשיאת בית המשפט העליון. נשיאה היא המנהיגה של שופטי העליון. היא פרשה ב-2017.

השתתפה בפסקי דין חשובים. ביניהם היו תיקים של אנשי ציבור.

ב-2017 בית המשפט בראשותה פסל חלק מחוק שקשור לגיוס תלמידי ישיבות. זה היה פסק דין גדול שדרש מהכנסת לשנות חוקים.

הייתה בדעת הרוב שלא לשר הפנים יש לשלול מעמד מתושבי מזרח ירושלים בגלל הצבעות ברשות הפלסטינית.

ב-2018 עמדה בראש בית דין ציוני גדול. ב-2021 מונתה להוביל את הוועדה שחקרה את אסון הר מירון. ועדה חקירה ממלכתית היא צוות שמברר למה קרה אסון.

הייתה נשואה והיו לה שני בנים תאומים. חיה בירושלים. נפטרה ב-24 בינואר 2022 וגילויה היה 74.