מרק דבורז'צקי

מרק מאיר דבורז'צקי (5 במרץ 1908, 15 במרץ 1975) היה רופא והיסטוריון ישראלי. התמחה בחקר הרפואה בשואה, וניצב בעצמו במצבים האלה כרופא בגטו וילנה ובמחנות עבודה.

נולד בוילנה ולמד רפואה באוניברסיטת ננסי. קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת וילנה ב-1935. מנעוריו פעל בתנועה הציונית ונבחר למועצת עיריית וילנה.

בפרוץ המלחמה שירת בצבא הפולני ונפל בשבי. נמלט וחזר לוילנה. לאחר שהגרמנים הקימו את גטו וילנה ב-1941 עבד שם כרופא. בגטו פעלה מערכת רפואית יחסית מפותחת, והוא תיאר את היכולת לאלתר תרופות ותכשירים של עמיתיו. דבורז'צקי גם השתתף בתנועת המרי ותכנן להימלט אל הפרטיזנים (לוחמים שנפגשו ביערות), אך נשלח בספטמבר 1943 למחנות עבודה באסטוניה.
במחנות היה תפקיד לרופאים היהודים כ"מטפלים" שנועדו למנוע מגפות ולשמור על כוח העבודה. הם ניסו להגן על חולים על ידי הסתרת מחלות באמצעים שונים. כשהכוחות הסובייטים התקרבו, המצב החמיר: החלשים לא שרדו, והנותרים הועברו למחנות בגרמניה. דבורז'צקי נמלט מהמחנה באזור טירול ימים לפני כניסת בעלות הברית.

הגיע לפריז ועבד כעורך בעיתון היהודי "אונזער ווארט". פרסם סדרת מאמרים בשם "מחשבות החוזר" שהעניקו לו תהודה בינלאומית. עלה לישראל ב-1949, עבד כרופא בקופת חולים כללית וערך את כתב העת "דפים רפואיים". שימש בראש המועצה הציבורית הרפואית של ההסתדרות והיה פעיל בארגוני רופאים.
עמד בראש ארגונים יהודיים של לוחמים, פרטיזנים ויוצאי וילנה. ראה כחובה להנציח את מעשי הרופאים היהודים בתקופת השואה ואת הזוועות של הרפואה הנאצית.
בשלהי שנות ה-50 ייסד את הקתדרה לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן ב-1959, שהיא הקתדרה הראשונה לחקר השואה בעולם. כדי לקבל קביעות הציג דיסרטציה בהיסטוריה, וקיבל ב-1967 תואר דוקטור מהסורבון על מחקרו על מחנות היהודים באסטוניה, מחקר שפורסם בעברית ב-1970 ביד ושם.
ב-1953 זכה בפרס ישראל במדעי החברה על הספר "ירושלים דליטא בשואה ובמרי". ב-1957 קיבל פרס על הממואר "בין הבתרים", המתאר את חייו בגטו וילנה. היה מתנגד להסכמי השילומים עם מערב גרמניה. העיד במשפט אייכמן ורץ לכנסת מטעם מפא"י, אך לא נבחר.
נפטר בתל אביב ב-1975 לאחר מחלה ממושכת ונקבר בקריית שאול. השאיר אישה, בן ובת. בתו אסתר היא היסטוריונית שחקרה גם את הרפואה בתקופת בית שני.

תחום התמחותו היה חקר הרפואה בתקופת השואה בהיבט היסטורי, אתי ורפואי. חקר גם את השפעות הרעב והקשיים על בריאותם הגופנית והנפשית של ניצולים, ועל הסתגלותם לחיי חברה לאחר השחרור. לפי מחקריו, ניצולים יהודים שעלו לישראל השתלבו בחברה ביתר הצלחה ביחס לאנשים שאחזרו לבתיהם במדינותיהם. הוא השיע שזהו תוצר של השינוי הקיצוני בחייהם והצורך לבנות חיים חדשים.

ארכיונו נמצא ביד ושם. ספרייתו הועברה למוזיאון לוחמי הגטאות.

מרק דבורז'צקי (1908, 1975) היה רופא והיסטוריון ישראלי. חקר את הרפואה בתקופת השואה. השואה, תקופה קשה שבה סבלו ונהרגו יהודים בידי הנאצים.

נולד בוילנה. למד רפואה וקיבל תואר רופאי ב-1935. היה פעיל ציוני בעירו.

כשהמלחמה פרצה הוא שירת בצבא הפולני ונפל בשבי. נמלט וחזר לוילנה. בגטו וילנה (גטו, מקום שבו רוכזו יהודים) עבד כרופא. הוא טיפל בחולים ועזר לאנשים ככל שביכולתו. השתתף גם בתנועת המרי. נשלח בספטמבר 1943 למחנות עבודה באסטוניה. פרטיזנים, לוחמים שהסתתרו ביערות, היו יעד למי שניסה להימלט.
במחנות הרופאים היהודים ניסו להגן על המטופלים ולמנוע מגפות. כשמצב הקרב התהפך, רבים לא שרדו והנותרים הועברו למחנות בגרמניה. דבורז'צקי נמלט מהמחנה לפני בוא בעלות הברית.

עבד בפריז בעיתון יהודי. עלה לישראל ב-1949. עבד בקופת חולים כללית וערך עיתון רפואי. פעל בארגוני לוחמים ויוצאי וילנה.
ייסד ב-1959 קתדרה לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן. קיבל תואר דוקטור מהסורבון על מחקר על מחנות באסטוניה.
ב-1953 קיבל פרס ישראל על ספר על חיי וילנה בתקופת הכיבוש. נפטר בתל אביב ב-1975. ארכיונו ביד ושם וספרייתו במוזיאון לוחמי הגטאות.

חקר את השפעות הרעב והסבל על בריאות הניצולים. מצא כי רבים מהניצולים שהגיעו לישראל השתלבו בחברה והצליחו לבנות חיים חדשים.