מרשם האוכלוסין

מרשם אוכלוסין הוא מערכת שבה המדינה רושמת אירועים חיוניים של אזרחיה ותושביה, כגון לידות, נישואים ופטירות.

בישראל מרשם האוכלוסין מנוהל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים. הפעילות נתמכת בחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, והמרשם הונהג במנדט הבריטי. פרטי המרשם מופיעים בתעודת הזהות, שהיא מסמך המציין פרטים מתוך המרשם.

המטרה היא לרשום פרטי מידע על תושבי המדינה. חלק מהפרטים משמשים כהוכחה רשמית, ולכן רשויות וגורמים אחרים מסתמכים עליהם. רישום הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג הוא פורמלי, ולעיתים אינו משקף זהות או משמעויות חברתיות אחרות. המרשם משמש גם לצרכים דמוגרפיים, ניתוח אוכלוסייה ותכנון מדיניות.

פקיד הרישום יכול לדרוש מסמכים ומידע ממגיש הבקשה. הוא רשאי לרשום הצהרה על אמיתות מידע. החוק מבחין בין רישום ראשון לרישום שינויים: רישום ראשון נעשה על פי "תעודה ציבורית", מסמך רשמי; רישום שינויים צריך להיות מבוסס על תעודה כזו.

עותק מלא של מאגר מרשם האוכלוסין נגנב בשנת 2006 והופץ ברשת. על פי החשד, העובד היה קבלן של משרד העבודה והרווחה. הנתונים הופצו יחד עם תוכנה בשם "אגרון" לעיון בהם. המידע שימש לפגיעות בפרטיות, ומעורבים הורשעו ונידונו למאסר.

פנקס הבוחרים נגזר מתוך מרשם האוכלוסין. כתובת האדם במרשם קובעת את הקלפי שבו יצביע. בפנקס רשומים שם המשפחה, השם הפרטי, שם האב או האם, שנת הלידה, הכתובת ומספר הזהות. לקראת בחירות מקבלת כל מפלגה את פנקס הבוחרים לצורך יצירת קשר עם הבוחרים.

המרשם הונהג ב-1837 באנגליה וויילס. לידות מדווחות תוך 42 ימים, ומותים תוך 5 ימים. בסקוטלנד המרשם הונהג ב-1855 וכולל פרטים נוספים.

בארצות הברית כל מדינה מנהלת מרשם באופן עצמאי. במישור הפדרלי פועלת לשכת מפקד האוכלוסין. משרדי "Office of Vital Records" מחזיקים תעודות לידה, פטירה ונישואין. מסמכים אחרים, כמו שינוי שם או גירושין, מוחזקים לעיתים במשרדי פקידות בתי המשפט במחוזות השונים.

בתחילת הדרך הרשות הפלסטינית הנפיקה תעודות זהות באישור ישראל, שעמדה על מספרי הזהות. בשנת 1996 ישראל חזרה מההסכמה הזו ומאז שולטת בקובץ מרשם האוכלוסין של תושבי הגדה והרצועה. שינויי מרשם אצל הפלסטינים מחייבים לעיתים אישור ישראלי. מידע זה משפיע על מתן היתר כניסה לישראל. פלסטיני הרשום כתושב רצועת עזה נחשב לשהייה בלתי חוקית אם הוא נמצא בתחומי הגדה המערבית.

מרשם אוכלוסין הוא ספר של המדינה. בספר זה רשומים לידות, נישואים ופטירות.

בישראל מרשם זה מנוהל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, שחלק ממשרד הפנים. פרטים מהמרשם מופיעים בתעודת הזהות. תעודת זהות היא כרטיס שמראה מי אתה.

המרשם שומר מידע על אנשים. המידע משמש להוכחות ולעבודה של המדינה. המרשם גם עוזר להבין כמה אנשים יש ואיפה הם חיים.

פקיד הרישום יכול לבקש מסמכים מאנשים. רישום ראשון נעשה לפי מסמך רשמי. שינויים עושים רק אם יש מסמך שמאשר את השינוי.

בשנת 2006 נגנב קובץ עם פרטים והופץ באינטרנט. הקובץ הופץ עם תוכנה שקוראים לה "אגרון". אנשים שהפיצו את הקובץ נדונו לכלא.

פנקס הבוחרים נוצר מהמרשם. הכתובת במרשם קובעת באיזו קלפי תצביע. בפנקס רשומים שמך, שנת הלידה, הכתובת ומספר הזהות.

שם המרשם התחיל ב-1837. לידות נרשמות בתוך 42 ימים. פטירות נרשמות בתוך 5 ימים.

בארצות הברית כל מדינה שומרת נתונים משלה. יש משרדים ששומרים תעודות לידה ונישואין.

בתחילה הרשות הפלסטינית קיבלה אישור מישראל להנפיק תעודות. ב-1996 ישראל חזרה ושולטת בקובץ. לכן שינויים רבים חייבים אישור ישראלי.