משחת שיניים

משחת שיניים היא משחה או ג'ל שמנקים איתו את השיניים בעזרת מברשת שיניים. היא עוזרת להסיר פלאק (שכבה של חיידקים) ושיירי מזון, מפחיתה ריחות לא נעימים ומשחררת מרכיבים פעילים כמו פלואוריד, יסוד שמחזק את זגוגית השן ומסייע במניעת עששת. ברוב המדינות המפותחות משתמשים בה לפחות פעם אחת ביום.


אזכורים מוקדמים לבלחוסי שיניים נמצאו בכתב יד מצרי מהמאה ה-4 לספירה. הרומאים השתמשו בתערובות שכללו שתן, כי הוא מכיל אמוניה שיכולה להלבין שיניים. במאות שלאחר מכן היו מתכונים שונים, למשל במאה ה-18 בארצות הברית נמצא מתכון שכלל לחם שרוף.

משחות ואבקות השיניים לא הפכו לשימוש יומיומי עד המאה ה-19. בתחילת המאה ה-19 אנשים צחצחו בדרך כלל רק במים, ואז החלו להכין אבקות ביתיות עם חומרים כמו גיר ומלח. באמריקה, ב-1896, חברת קולגייט שיווקה משחת שיניים בשפופרת דומה לשפופרות צבע, מה שזיכה את המוצר בנוחות שימושית והפך אותו למוכר יותר.


בשנת 1914 החלו להוסיף פלואוריד למשחות שיניים. בתחילה היא זכתה לביקורת, וב-1937 האגודה האמריקאית לרפואת שיניים (ADA) הביעה הסתייגות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 פותחו משחות פלואוריד שקיבלו בסופו של דבר אישור מקצועי.

הריכוז הנפוץ של פלואוריד במשחות הוא כ-1,000, 1,100 חלקים למיליון (ppm). פלואוריד נספג בזגוגית השן ובשכבת החיידקים (הרובד הדנטלי), ויוצר מאגר שיכול לעזור לתהליך רמינרליזציה, תיקון מוקדם של השן כאשר היא חשופה לחומציות. משחות עם ריכוז גבוה יותר, למשל כ־1,500 ppm, הראו ירידה נוספת בשיעור העששת בכ-12% לעומת ריכוזים נמוכים יותר.

ילדים קטנים בולעים חלק מהמשחה בעת צחצוח. לכן חשוב להתאים את ריכוז הפלואוריד וגודל המנה לפי גיל ולפיקוח מבוגר.


חומרים שוחקים (חומרים שמסירים כתמים ולכלוך) מהווים בדרך כלל לפחות חצי ממשחת השיניים. דוגמאות נפוצות הן אלומיניום הידרוקסיד, סידן פחמתי וסיליקה. המרכיב הפעיל העיקרי נגד עששת הוא נתרן פלואורי (NaF), ולחלק מהמשחות יש תחליפים כמו מונופלואורופוספט (SMFP).

מרבית המשחות בארצות הברית כוללות כ-1,000, 1,100 ppm פלואוריד. עקב עקביות זו, יש הטוענים שמשחות זולות יכולות להיות יעילות כמו משחות יקרות.

כמעט בכל משחות יש חומר מקציף שנקרא סודיום דודציל סולפט (SDS, שנקרא גם SLS). זהו חומר שמופיע גם בשמפו. אצל חלק מהאנשים SLS עלול לגרום להגברה של אפטות, פצעים בפה, כי הוא יכול לייבש את שכבת ההגנה של הרקמה.

יש גם מרכיבים נוספים שמוסיפים פונקציות שונות, כמו אנזימים, ויטמינים, סידן, חומרים אנטי‑בקטריאליים (כמו טריקלוסאן) ואבץ כלורי. חלק מהמשחות כוללות אבקת נציץ שמביאה ברק קוסמטי.

משחות שיניים נמכרות בטעמים רבים, בעיקר מנטה. יש גם טעמים לילדים, כמו מסטיק, ופעמים רבות מנטה בתוספת ופירות. כמה טעמים ניסיוניים כמו חמאת בוטנים או וויסקי הוצאו מהשוק לאחר שלא הצליחו.

לא מומלץ לבלוע משחת שיניים. בליעה בכמות גדולה עלולה לגרום לבחילה ולשלשול. בליעה ממושכת של פלואוריד בזמן שהשיניים מתפתחות עלולה לגרום לפלואורוזה, שינוי במראה השן. לכן יש לפקח על שימוש של ילדים צעירים.

קיים גם הבדל בהעדפות רכיבים: למשל בחלק מהמוצרים משתמשים בסידן שמקורו בעצמות בעלי חיים. לכן הוצעו משחות צמחוניות שמתאימות לחריגים שומרי תזונה.


יש מחלוקת הלכתית בנוגע לכשרות משחת שיניים. דעה אחת מתירה שימוש בה ללא הגבלה, מפני שהמרכיבים אינם ראויים לאכילה ולכן אינם רלוונטיים לכשרות. דעות אחרות טוענות שיש להקפיד על כשרות, במיוחד לפסח, כיוון שלחלק מהמשחות יש טעם ולעיתים בולעים מעט מהן. רבנים שונים ממליצים להשתמש במשחה עם תעודת כשרות לפי השקפתם. הרב אליעזר מלמד קבע שיש להקפיד על כשרות לפסח בגלל טעם המשחה.

משחת שיניים היא משחה שמצחצחים בה עם מברשת שיניים. היא מסירה אוכל ולכלוך. היא גם עוזרת להגן על השיניים.


לפני אלפי שנים השתמשו בתערובות לניקוי שיניים. המצרים כתבו מתכונים במאה ה-4 לספירה. הרומאים השתמשו גם בתערובות מוזרות כמו שתן. במאה ה-19 החלו אנשים להשתמש באבקות ומשחות לעיתים תכופות. ב-1896 הומצאה המשחה בשפופרת דמויית שפופרת צבע, וזה הפך את השימוש לנוח.


פלואוריד (יסוד שמחזק את השיניים) נוסף למשחות מאז 1914. ריכוז נפוץ במשחות הוא כ-1,000 חלקים למיליון, זה אומר כמות קטנה מאוד של פלואוריד בתערובת. יש גם משחות עם ריכוז גבוה יותר, כ-1,500 חלקים, שהפחיתו עוד קצת עששת.

ילדים בולעים לפעמים קצת משחה. לכן חשוב להשתמש בכמות קטנה ולהתאים את המשחה לפי גיל.


חצי מהמשחה בדרך כלל עשויה מחומרים שוחקים (חומרים שמגרדים ומסירים כתמים). דוגמאות: סידן פחמתי וסיליקה. המרכיב הנפוץ נגד עששת נקרא נתרן פלואורי.

רוב המשחות מכילות גם חומר שמקציף, שנקרא SLS. זהו חומר שמופיע גם בשמפו. אצל חלק מהאנשים הוא יכול לגרום לכאב קטן בפה.

משחות באות בטעמים שונים, בעיקר מנטה. יש טעמים לילדים כמו מסטיק. אסור לבלוע משחת שיניים. בליעה גדולה עלולה לגרום לכאב בטן.


יש חילוקי דעות אם משחת שיניים צריכה כשרות. יש שסבורים שאפשר להשתמש בה תמיד. אחרים אומרים שכדאי לבחור משחה עם תעודת כשרות, במיוחד בפסח.