משנה תורה (שם מלא: משנה תורה לרמב"ם; כינוי נוסף: היד החזקה) הוא חיבור הלכתי מרכזי שכתב רבי משה בן מימון סביב שנת 1175. החיבור מסדר ומקבץ את ההלכות של התורה שבעל פה (ההלכות והמנהגים שמסרו בעל-פה מדור לדור) בשפה עברית בהירה, בניגוד לחלק מכתביו האחרים שנכתבו בערבית.
הרמב"ם קרא לחיבורו "משנה תורה" כדי להראות שהוא מקיף את כל ההלכה. השם עורר התנגדות. חלק מהחכמים, ובראשם הראב"ד, חששו שהשם יעמיד את הספר כמחליף לכל הספרים הקודמים. לכן נפוץ גם הכינוי "היד החזקה" שנשען על העובדה שיש בחיבור 14 ספרים.
הכתיבה החלה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-12 והמשיכה קרוב לעשור. הרמב"ם החל בתכנית עבודה באמצעות ספר המצוות ואז ערך את המשנה תורה בעברית. הוא שאף ליצור חיבור מקיף, מסודר ותמציתי שיכלול את כל ההלכות עד זמנו.
הרמב"ם קיבץ מקורות מכל ספרות חז"ל: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה. הוא הציג הכרעות פסיקתיות רבות בלי ציון מפורש של כל המקורות או דיון ארוך בשיטות האחרות. שיטה זו הפכה את החיבור לנוח וברור, אבל גם עוררה מחלוקות על רקע חוסר הציטוטים.
הרמב"ם אימץ את מבנה היחידות של המשנה, אך שינה את הסדר ואת חלוקת הנושאים כדי להקל על הלימוד בעל פה. החיבור מחולק ל-14 "ספרים", מתוכם כמה דוגמאות מוכרות: ספר המדע, ספר אהבה, ספר זמנים, ספר נשים, ספר קדושה, ספר טהרה, ספר נזיקין, ספר שופטים ועוד. בסך הכל קיימים כ-83 נושאים וכ־1,000 פרקים.
בשונה מפסיקות מסורתיות, במשנה תורה נדירות התייחסויות למקורות מפורשים. זה עורר מחקר גדול לאורך הדורות, שבו תלמידים וחוקרים ניסו לשחזר את המקורות התלמודיים לפסיקתו.
החיבור כולל הקדמה ובה רשימת המצוות וכותרות הספרים. אחריה מופיעים הארבעה-עשר ספרים, כל אחד מחולק לנושאים, פרקים ופסקאות קטנות שמקלות על השינון.
הספר זכה לכבוד רב אך גם לביקורת. אחד סיבות הביקורת היא העדר ציון מקורות. חלק מהמתנגדים תקפו גם רעיונות פילוסופיים אחרים של הרמב"ם, אבל חלק מהספקות הופנו במיוחד כלפי חלקי "ספר המדע".
משנה תורה השפיע עמוקות על ההלכה. רבי יוסף קארו והשולחן ערוך הסתמכו על פסקי הרמב"ם לצד הרי"ף והרא"ש. בחלק מנושאים, במיוחד בענייני ארץ ישראל ומצוות שאינן בחיי גלות, הרמב"ם נחשב למקור מוביל.
נוסח הספר עבר שינויים לאורך הדורות בגלל טעויות העתקה, עריכות של מעתיקים וצנזורה נוצרית. חוקרים משתמשים בכתבי יד עתיקים ובדפוסים מוקדמים כדי לשחזר את הנוסח הקרוב למקור.
מאמצע המאה ה-20 יצאו מהדורות המבוססות על כתבי יד ישנים. לשון הספר זכתה לפרשנים קלאסיים רבים, שרובם נדפסו לצד הטקסט. חלקים תורגמו לשפות שונות, כגון לטינית, ערבית, גרמנית, רוסית וספרדית.
משנה תורה היא ספר גדול שכתב הרמב"ם סביב שנת 1175. הרמב"ם הוא רבי משה בן מימון. הספר מסדר את כל החוק והמנהגים של היהדות.
הרמב"ם קרא לספר "משנה תורה". אנשים קראו לו גם "היד החזקה" כי יש בו 14 ספרים.
הוא עבד עליו כמעט עשר שנים. רצה לאסוף את כל ההלכות במקום אחד.
במשנה תורה הוא לקח הלכות מהמשנה ומהתלמוד. "הלכה" זה חוק ודרך להתנהג. הוא כתב את הפסיקות בלי לציין תמיד מאיפה לקח אותן.
הספר מחולק ל-14 "ספרים" ואלפי פרקים קצרים. זה עוזר ללמוד ולזכור.
חלק מהחכמים לא אהבו שהוא לא ציין מקורות. אבל הספר גם השפיע מאוד. חכמים אחרונים השתמשו בו לפסיקה ולכתיבה על הלכה.
במהלך הדורות נוצרו שגיאות ושינויים. היום יש מהדורות שגייסו כתבי יד ישנים כדי לתקן את הטקסט.
תגובות גולשים