משפט (בלשנות)

משפט הוא מבע שפתי המורכב ממילה אחת או יותר. המבנה, התחביר (איך מילים מסודרות), והמשמעות, הסמנטיקה (מה המילים אומרות), קשורים זה לזה ויוצרים יחסים תחביריים.

בכתב מפרידים בין משפטים בעזרת סימני פיסוק: נקודה, סימן שאלה או סימן קריאה. בדיבור אפשר לזהות גבולות משפט מההנגנה, אך זה פחות חד.

הפסוקית היא יחידת משפט; במשפט אחד יכולים להיות מספר פסוקיות.

בעברית, כדי שרצף מילים ייחשב למשפט נדרש בדרך כלל פועל. לעיתים תואר (מילה שמתארת) או שם עצם תופסים את מקומו. למשל: "כיס שולחן מעל חלון" אינו משפט כי אין בו פועל. לעומת זאת, "הנערה יפה" נחשב למשפט כי התואר ממלא את התפקיד.

ניתן לסווג משפטים בכמה דרכים.

דרוג אחד בודק האם יש במשפט פועל. אם כן זה משפט פעלי; אם לא, הוא שמני.

כמות הפסוקיות ואופן הקישור ביניהן מייצרים סוגי משפטים שונים.

הגדרות מסורתיות מציעות שממשפט הוא "רצף מילים שמייצג מחשבה שלמה". זו הגדרה בעייתית כי קשה להגדיר מהי "מחשבה שלמה" והיא עלולה להיות מעגלית.

דקדוק גנרטיבי נוהג להגדיר משפט באופן מבני בלבד. משפט הוא סוג של צירוף תחבירי, ואפשר להגדירו לפי רכיבים (למשל: צירוף שמני ואחריו צירוף פועלי התואם במין ובמספר). זו דוגמה פשוטה בלבד; כדי לקבוע משפט תקין יש לוודא תנאים מבניים נוספים.

העובדה שמשפט משמש להבעת רעיונות נוגעת לשימוש בשפה. הסמנטיקה הקומפוזיציונלית מסבירה איך משמעות נבנית מרכיבים, והפרגמטיקה מבחינה בין משפט (מבנה בעל משמעות יחסית קבועה) לבין מבע, שמקבל משמעות רק לפי ההקשר.

משפט הוא קבוצה של מילים שמ together יוצרות רעיון. משפט יכול להכיל מילה אחת או יותר.

בכתיבה מפרידים משפטים עם נקודה, סימן שאלה או סימן קריאה. בדיבור אפשר להבין את סוף המשפט מההפסקה בקול.

יש כמה סוגים של משפטים.

משפט פעלי כולל פועל (מילה שמציינת פעולה). משפט שמני אינו כולל פועל.

הפסוקית היא חלק של משפט. במשפט אחד יכולים להיות כמה פסוקיות.

בעברית בדרך כלל צריך פועל כדי שיהיה משפט. לפעמים תואר (מילה שמתארת, למשל "יפה") יכול להחליף את הפועל. דוגמה: "כיס שולחן מעל חלון" לא נחשב למשפט כי אין בו פועל. "הנערה יפה" כן נחשב למשפט.

חלק מהחוקים אומרים שמשפט הוא "מחשבה שלמה", אבל זה קשה למדוד. תיאוריה מודרנית בשם דקדוק גנרטיבי אומרת שמשפט הוא בעיקר מבנה של מילים. לפעמים גם ההקשר קובע איך להבין את המבע.